ביקורת: עונות לארסון, תיאטרון אפולו ✭✭✭✭

צוות השחקנים של עונות של לארסון. צילום: קלייר ביליארד עונות של לארסון

תיאטרון ליריק

25 בינואר 2016

4 כוכבים

מה המטרה של קונצרט חד-פעמי כמו עונות של לארסון? ללא הקשר, דמויות או השלכות, איך תתרגם עבודתו של המלחין הברודווי האגדי המנוח? קשה לקוות שתהיה לה תהודה כאן, בערב ינואר חמים במיוחד, בגבולות חלליים של תיאטרון הווסט אנד עם מבצעים שעומדים ליד עמודי מיקרופונים… נכון?

זה נכון. לשבת באולם של תיאטרון ליריק, 20 שנים לאחר מותו של ג'ונתן לארסון, מרגישים רחוקים שנות אור מחייו של האמן הנאבק באמריקה 'בסוף האלף'. אולם, הקהל נמלט מהמגבלות האלה בזכות העיצוב העדין של אדריאן גי, הדקויות הבימויות של גרנט מרפי והלהקה החזקה שעל הבמה בהובלת המנהל המוזיקלי גארת' ברתרטון (שמלבד כל השאר הוא רוקד מצוין).

צוות השחקנים - אנטון סטפנס, נואל סאליבן, דבי קורופ, קריסטן קומינגס ודמייין פלוד - דיבר על השירים האייקוניים ביותר של לארסון (עונות של אהבה, מה שאתה בעצמך, חזק יותר ממילים) וכן העלו לחיים חלק מעבודותיו הפחות מוכרות (לשבור את הבוז ודרך פתוחה) מחדש. המוזיקה שולבו עם ההבטחות האישיות והנוגעות ללב של הצוות על איך המלחין השפיע עליהם. הם אחזו חזק במילים של לארסון ובמנגינות הרוק המגיעות לקרשנדו - כל מילה, כל פעימה, מלאה בכעס ודחיפות; המילים שלו נושאות מסרים שאין להעבירם בפאסיביות לקהל של לארסון, ומצליחות להעביר תחושה של דחיפות שמאפיינת חיים שנגמרו מוקדם מדי. סאליבן (מגעיל ושרקול, רוק העזר, פריסילה מלכת המדבר ונרקענו) עשה רושם מיוחד, השליך אנרגיה ולב לתוך קטעים שבמפורש ובפחות מפורסמים. הקונצרט, בארבעה חלקים - העונות בחיי לארסון - באמת התפוצץ עם הביצוע של קומינגס וקורופ ללקח או עזוב אותי מתוך השכרה, המחזמר שעליו זכה לארסון לאחר מותו בפרס פוליצר לדרמה 1996 ובפרס טוני למחזמר הטוב ביותר 1996. הנשים האלה הדגימו נדירות של מרץ ושובבות שמגיעה רק משיר שנמצא ממש בעצמותיו של מבצע. ניתן לומר את אותו הדבר על הביצוע השוכן ומרגש של קומינגס (מימי בהשכרה בווסט אנד ובטור) ללילה. כוכב הרוק האמיתי פלוד, ששיחק את רוג'ר בהשכרה הן בווסט אנד והן בטור, הגיע מעצמו בשביל מה שאתה בעצמך ותהילת שיר אחת - לשיר את האחרון עם תחושה ענקית של פריבילגיה וכמובן נוסטלגיה. אין ספק שהשיר הזה היה, ותמיד יהיה, יקר לו כמו בתו הכישרונית, סקארלט סילבר, שעשתה את הופעתה הראשונה בווסט אנד לשיר את יעד שמיים של לארסון.

קריסטן קומינגס בעונות של לארסון. צילום: קלייר ביליארד הופעה קולית של הלילה, עם זאת, הולכת ללא ספק לקורופ ששכנה בארצות הברית 'בסוף האלף' ושיחקה את מימי בהפקות קנדיות, לונדוניות וברודווי של השכרה. קורופ שרתה תשיג את התחושה מתוך תק תיק בום ו בלעדיך מתוך השכרה כאילו לארסון כתב אותם במיוחד עבורה, ליטפתי מילים של לארסון ונחתי כל אחד מהפסגות הקטנות. ואז, להביא את הערב לסיומו, והקהל על רגליו, היה ביצוע רווי רגשות של סטפנס לכיסוי לך מתוך השכרה - רגע מחליש עם גיבוי שמיימי מהמקהלה המורכבת מתלמידים מבית הספר למוזיקה בלונדון.   מכיוון שלארסון נפטר באופן פתאומי ביום הראשון של ההופעה של השכרה אוף-ברודווי, נאמר שכתב בטעות את המסירה עצמו. הצוות ההרוס באותו לילה, לפני עשרים שנים, עלה לבמה לשיר את המוזיקה שלו וגרם לו גאווה. הטרגדיה נמצאת בעובדה שהוא לעולם לא יחיה לראות את האוקטופוס שלו - לא רק כדפים וצלילים על עמוד או במה, אלא כמסר למין האנושי שעכשיו עבר הלאה דרך עבודתו של קרן ג'ונתן לארסון.

אופי המופעים החד-פעמיים האלה, היו כמה רגעים לא נוחים: פתק מעל-שאפתני מדי או מילון לא מונח, אינטראקציות שגויות עם הצופים, זמנים בהם המבצעים 'מרגישים את זה' קצת יותר מהקהל. עם זאת, הכל סולח כי מטרת האירוע בוצעה.

אז לשאלתי הקודמת - מה מטרתו של קונצרט חד-פעמי כמו עונות של לארסון? ובכן, צוות השחקנים והצוות הקריאטיבי של החגיגה הזו הבהירו זאת באופן מושלם לא רק על ידי כך שהדגימו את הנצחיות של עבודתו של לארסון, אלא בהחזור התמוה של זעקותיו הדחופות לשינוי ולרפורמה. הקונצרט הזכיר לקהל שלו, שלמרות שלארסון נלקח מהעולם באופן טראגי בגיל צעיר, המוזיקה והרוח שבתוכו ממשיכה לחיות. וערכו של להחיות את זה, אפילו לערב קצר אחד, אינו ניתן להערכה.