ביקורת: סאנסט בולווארד בקונצרט, קוּרוּ בּמקוון ✭✭✭✭✭

דאגלאס מאיו סוקר את הפקת הקונצרט של סאנסט בולווארד מאת אנדרו לויד וובר, שהוצגה אונליין במסגרת היוזמה Curve Leicester's At Home.

ריה ג'ונס בתפקיד נורמה דזמונד. צילום: מארק ברנר סאנסט בולווארד בקונצרט

תיאטרון Curve לסטר - משודר עכשיו

5 כוכבים

אתר Curve התרשמתי מאוד מההפקה הנוודית של ניקולאי פוסטר ל״סאנסט בולווארד״, אשר התחילה בתיאטרון Curve בלסטר ב-2018, וגם כיכבו בה ריה ג'ונס, דני מאק ואדם פירס. הגבלות התנועה כעת מאלצות להסיר את קהל החי ולקחת את ההופעה אל המסך המקוון. פוסטר וצוותו חשפו את הסט במיומנות רבה ובתוך הצגת גרסת קונצרט למחזמר של אנדרו לויד וובר, העלו את הסטנדרט לשידור תיאטרון. הקלטות ושידורי קריאה, קונצרטים, מופעי במה ואירועים מיוחדים עברו שיפור מאז הסגר הראשון בבריטניה במרץ. בהצגת סאנסט בולווארד זו, נזרקו כל המסורתיות של מופעי קונצרט ונעשה משהו מדהים. מדובר במהפכה.

מולי לינץ' (בטי) ודני מאק (ג'ו). צילום: מארק ברנר

ריה ג'ונס חוזרת בתפקיד נורמה דזמונד, כוכבת הסרטים האילמים, שנותרה מאחור כאשר התעשייה השתנתה בן לילה, ודני מאק הוא ג'ו גיליס, התסריטאי שמזהה דבר טוב כשהוא רואה אותו. אדם פירס הוא מקס, המשרת המגונן עם הסוד, שמשקיף על רווחתה של נורמה, בעוד בטי שפאר הצעיר והמתחיל משוחקת על ידי מולי לינץ'. כולם מספקים בסיס מוצק לפוסטר לבנות על חזון שלו למרות האתגרים של הפקת קונצרט מצומצמת.

הבימוי של פוסטר נותן לג'ו את הכוח להתקרב לקהל, כך שכששובר את הקיר הרביעי כספר הוא באמת פונה אליך בצורה שההפקה הבימתית פשוט לא מצליחה להשיג. שני חללים ב-Curve נפתחו ונקשרו דרך הבמה הראשית, כאשר האקשן מתרחש עד הגב של המעגל הראשי, בתאורה ובפלטפורמת תלייה גבוה מעל הבמה, ובחלל הסטודיו המגוייס לסצנות כמו מינימרקט של שוואב. עם סיבוב גדול ומערכת תאורה רצינית במרכז, אין פינה שלא נוצלת בחללים הזמינים.

אדם פירס (מקס) ודני מאק (ג'ו). צילום: מארק ברנר

העיצוב של קולין ריצ'מונד, ההקרנות של דאגלס אוקונל והתאורה של בן קרקנל עובדים יחד כדי ליצור מרחב חזותי מרהיב עבורנו שיושבים בבית. זוהי גרסה תיאטרלית של המשעמות הוליוודית וזה נראה מדהים. הקול של טום מרשל - מנקודת הצפייה שלנו בבית - הוא ללא רבב, ובהתחשב במספר השחקנים הנודדים דרך החלל הגדול הזה יחד עם התזמורת ויותר מצלמות בתנועה ממה שאפשר לדמיין, מדובר במבצע בגודל צבאי. לא הייתם יודעים זאת, כי פוסטר והכוריאוגרף לי פראוד שומרים על הפעולה זורמת. זה לא "תיאטרון בעיגול"; זה משהו הרבה יותר מזה. המלחין אנדרו לויד וובר והתמלילנים דון בלק וכריסטופר המפטון צריכים להיות מרוצים מדינמיקות המוזיקליות ומהבהירות של הליברטו.

תוך בהפקת סאנסט בולווארד בקונצרט. צילום: מארק ברנר

כאשר מדובר על המוזיקה עצמה, התזמור הופעל בצורה יפה על ידי סטיבן ברוקר וכריס מונדי, והתזמורת - שניתן לראות (במרחק חברתי) בתיבת התאורה - היא מעולה. ההקרנה הקולנועית המדהימה של סאנסט (הושמעה בעוצמה מלאה כשצפיתי בה בבית) גרמה לי לדמעות מספר פעמים כשנראה לא רק מה הושג בהפקה זו אלא גם כמה אני מתגעגע לתיאטרון חי.

צוות סאנסט בולווארד. צילום: מארק ברנר

ראיתי מספר גרסאות שונות של סאנסט בולווארד לאורך השנים, כל אחת עם יתרונות יחסיים משלה, אבל סגירת התיאטרון לקהל כתוצאה מהמגפה אפשרה לפוסטר, הצוות שלו והקאסט באמת לייצר הפקה זו. זו לא פחות מאירוע, ואני אלך עד כדי לומר שזהו האירוע המקוון הטוב ביותר שראיתי השנה. זה פשוט חבל שאין אפשרות לשלוט טוב יותר על התזמון של הצפייה כאשר, בהכנה לחג המולד, פעמון הדלת שלי לא הפסיק לצלצל עם משלוחים במהלך השידור. מטריד אבל בלתי נמנע.

מזלי, סאנסט בולווארד בקונצרט ימשיך להרגיז עד 9 בינואר 2021 מה שיאפשר לי כמה הזדמנויות נוספות לחזור אליו.