ביקורת: 'האנשים', Roundabout ב-Laura Pels Theatre ✭✭✭

הבני אדם

רונדאבוט בתיאטרון לורה פלס

8 באוקטובר 2015

3 כוכבים

הזמינו כרטיסים

אז, בואו נראה. מה אתם עשויים לצפות מדרמה חדשה על משפחה?

סודות שההורים מסתירים מילדיהם? סודות שהילדים מסתירים מהוריהם? טקסים שנבנו לאחר שנים של אירועים משפחתיים? המבוכה של בן זוג של הילד באינטראקציה עם הוריו של הילד. רוח טובה מאולצת. בעיות בריאות שהן משודרות באופן רחב או תתומות בשיחה מבדחת. מחלוקות דתיות. מחלוקות כספיות. גילויים מפתיעים שמתפרצים, סבל שקט, סבל פתוח, הפתעות של הלם, הפסקות שמספקות פרספקטיבה, הבנות משותפות וחוסר הבנות. הצהרות שפועלות על רמה אחת או יותר, צללים והלם שמפריעים לשגרה. בלגן, הישגים וטיפול, עם או בלי תנאים.

מה שלא הייתם מצפים הוא סט שמבקש לייצג את רוב הנושאים הללו בצורה מילולית. קיימות שתי רמות לדירה בה מתרחשת הפעולה, כמו שיש שתי רמות לרוב השיחות שמתקיימות שם. אתם יכולים לשמוע משהו בזמן שאתם בקומה העליונה, שמשנה את הדברים, והדובר, בקומה התחתונה, לעולם לא יודע. יש גם מרחבים כהים ולא מוארים בקומה העליונה, כך שצללים יכולים לשמש פונקציה גופנית ושיחות יכולות להישמע פתאום או להיות מופרעות באופן בלתי צפוי.

נורות חשמל כושלות, מביאות יותר צללים. רק החדר הנותר הוא מרחב עבודה מואר, תזכורת לכך שניתן תמיד לנקות פריטים מלוכלכים. שומעים את הרעשים החיצוניים והלעיתים רועשים מאוד של זרים, תוהים אם הם שופטים אתכם. שכנה נשית, משתמשת בכביסה אחרי החשיכה, נראית תמיד כאילו היא מכירה את המשפחה, כאשר, באמת, היא רק עוסקת בטקסים האישיים שלה.

זו הבני אדם, מחזה חדש של סטיבן קארם, שמתקיים כעת בעונתו הראשונה בתיאטרון לורה פלס של רונדאבוט, בהפקה בימויה של ג'ו מנטלו. מתאים אולי למחזה על חג הודיה משפחתי, זו היא תרנגול הודו, אף על פי שיש לו תוספות מעולות וגודש בתוכן.

התסריט של קארם לא מנסה לחדש, במיוחד מאיר עיניים או מעניינת, לא בצורה ולא בתוכן. דמויות בסיסיות עושות ואומרות דברים בסיסיים. קיימות מספר שורות מפתיעות, קצת הומור עוקצני, קצת הומור מצבי, ורגעים נוגעים אמיתיים. ישנם נושאים מעמדיים ודורותיים, בגידות, בלבולים ומסירות. זה יכול להיות פרק חג מורחב של כל סדרת טלוויזיה.

בכל זאת, ישנן שתי דרכים בהן עבודתו של קארם מתעלה: הדיאלוג הוא אמין ואמיתי, נוגע להפליא במקומות; הנרטיב לא מתפשר, כמו שמשפחות לא עושות לעיתים קרובות. אין פתרונות מהירים או ערבית מאושרת כאן - רק פרוסה של מעבר פרברי.

כל זה מביא לכך שאם המחזה אמור להשיג תנועה או מטרה כלשהי, הקאסט חייב להוסיף את עומק ולעבוד על החומר עם הופעות מדהימות, חודרות ואמינות לחלוטין. לשמחתו, הקאסט עמו מנטלו מאיר את עבודתו של קארם הוא, ללא יוצא מן הכלל, ברמה ראשונה.

ג'יין הודישל, אחת השחקניות הטובות ביותר שעובדות בברודווי, היא מרהיבה כמאטריארכת שושלת הקלאן בלייק, דרידרה. היא מציאותית לחלוטין מכל הבחינות. הסצנות בהן היא עוזרת לאם חמותה שאבדה לדמנציה (ביצוע מהמם מהשחקנית לורן קליין) מלאות תסכול והשלמה; התמודדויותיה עם בעלה וצאצאיה, כנה בברוטליות אבל מלווה באהבה עייפה, שיש בה שלמות חופשית מכל רסן.

סצנה בשולחן חג ההודיה, בה הודישל הופכת פתאום להזיל דמעה על בנותיה, הייתה מתוזמנת להפליא, כמו גם השתיקות המזדמנות שלה והפרצים הכועסים של חרטה. בקלות ובבהירות, הודישל מספקת פורטרט מאסטרו של אישה, רעייה, אם, חמות וחותנת לעתיד, עם כל הברכות והעול הנלווים לכך. היא מסתירה את כאבה אבל מוצאת תענוגות בנטליה כמו גם בברכותיה.

כראש המשפחה המתרשל, ריד בירני מצוין. השחקן המטעזר הזה משנה את גופניותו, הופך לרזה, מקריח, מחוץ לשליטה, אריק. הוא מציג את המחויבות של הדמות לנשים במשפחתו, וגם את מגבלותיו. הוא שיפוטי ומתעכב עם בן הזוג החי של בתו, לא מוכן לחפש עזרה מאף אחד ולא יכול לקבל עזרה כשהיא נחוצה. בירני חושף אלפא גברית בירידה סופית; גבר מושטן בידי גבריותו.

כבת הצעירה, בריג'יד, המארחת את חג ההודיה, שרה סטיל היא דגם של טוב לב מתוסכל. היא שואפת לשמור על כל הצדדים שמחים, מתואמים, מתמודדים; היא פועלת לשלום, גם אם שיניה מהודקות לעיתים קרובות עם אי נוחות מובנת. סטיל עושה מאמץ אמיתי ליצור תחושת קירבה להודישל ובירני (אשר מגיבים בהרמוניה).

אריאן מוייד עושה עבודה נפלאה בתפקיד האאוטסיידר שכמעט נתקבל, ריצ'רד, בן זוגה של בריג'יד. עבודתו השקטה במטבח מוצדקת יפה, וכאשר זה מגיע להתנגשויות הבלתי נמנעות שלו עם קרובי אהובתו, מוייד פוסע בקו זהיר של התקוותי: עומד על דעתו, אינו מתנצל על מי שהוא, אך גם לא מתמכר לעימות שלא לצורך. אוהב אבל בעל רצון חזק.

כאיימי, האחות הבוגרת וכמובן, זו עם מערכת יחסים שבורה, קאסי בק מקבלת את המשימה הקשה ביותר. דמותה חסרת פיתוח ויש לה מעט לעשות פרט להיות זוכרת על המאהבת הנשית ממנה נפרדה, לבצע שיחת טלפון קשה ולהיות כועסת על המנהגים של הוריה. אך בק מחוללת ביכולת איומה, מוצאת נואנסים ושכבות לדמותה המניבים פירות.

בהינתן המגבלות המובנות של הכתיבה, מנטלו עושה כמיטב יכלתו כפי שכל במאי אפשר לצפות שיעשה. בנקודה מסוימת, תהיתי אם יצירה זו יכולה לעבוד טוב יותר ללא סט למעט שולחן, אם הקצאה ברורה אולי תהיה מועילה. למרות זאת, מנטלו צדק להשתמש בסט מלא, גם אחד ברור כמו זה שדייויד זין מספק כאן. מתברר שיש הפתעה בקביעת סט שאינה מכילה הפתעות.

קארם צריך להיות אסיר תודה לקאסט הזה, במיוחד להודישל ובירני; הם מספקים ריאליזם מגובש, משחק נגיש המונע מה"גילוי הגדול" מלהיות לא יותר ממגוחך.

עם זאת, חייבים להיות מחזות טובים יותר מאלה בעבורם רונדאבוט יכולות לחתור.

הבני אדם יוקרנו עד 27 בדצמבר 2015 בתיאטרון לורה פלס. הזמינו עכשיו.