ביקורת: המשחק בפיג'מה, תיאטרון שאפטסברי ✭✭✭✭

פיג'מה גיים

תיאטרון שאפטסברי

19 ביוני 2014

4 כוכבים

רכיב בלתי ניתן לוותר עליו, אבל לעיתים אינו מוערך מספיק, בכל חברת תיאטרון מקצועית טובה הוא הממלא מקום/כיסוי או חליף. בלעדיהם, ההצגות לא יכולות להימשך כפי שהדונמאר, הבוש והמפסטד כבר אישרו לאחרונה. אבל לעיתים קרובות ההודעה על מחליף נשמעת בעצב או קריאות בוז, הקהל מתרגז, כנראה, כי הם לא רואים "את הטוב ביותר". אין ספק שזו הסיבה שהטרנד הנוכחי הוא לא להכריז על מופיע מחליף, אלא להחביא פתקים בתוכניות.

חבל שהכרזות נדירות כל כך. כי לא יכולה להיות חוויה יותר מטרידה עבור הביצוע מאשר לראות את עבודתם מיוחסת לאחר או לראות עבודה של מישהו אחר נחשבת לשלהם. גם, כי לא כל אחד בקהל יכול לדעת שיש על הבמה מחליף, הקהל לא יכול להעריך כמו שצריך מה שהם רואים.

קריירות רבות של כוכבים מתחילות בזכות הזדמנות שבה המבצע עלה למישהו אחר. להיות חלק מההרכב המקורי של ההצגה לא אומר, בהכרח, שאין מישהו אחר שיכול לגלם את התפקיד באותה מידה כמו שאתה או שאתה האדם היחיד ששווה לראות בתפקיד: איליין פייג', להפליא, לא הייתה הבחירה המקורית לגריזבלה בבכורה של Cats; קתרין זטה-ג'ונס ובט מידלר התחילו במקהלה והתפתחותן לשם.

פיג'מה גיים, הפקת פסטיבל צ'יצ'סטר עליה מכין סר ריצ'רד אייר, וכעת בתיאטרון שאפטסברי, לה היסטוריה משלה של כיסויים כוכבים. שירלי מקליין, שכיסתה את קרול הייני במקור כגלדיס, נודעה בכך שעלתה בתפקיד ללא חזרות, זכתה לתשואות קהל מרעשות - ומאז לא הסתכלה לאחור.

למרות שתפקידה היה אחר, המובילה הנשית אמש, לורן ורנהאם (כבייב) עשויה ללכת בדרך דומה למקליין שכן היא הייתה, בכל דרך, מושלמת לתפקיד וסיפקה הופעה כמעט ללא רבב, מלאה באנרגיה ורוח. כשראיתי אותה בפעולה עם הסיד היפה, הזעוף מעט אבל בכל זאת מסודר של מיכאל קסבייר, קשה לדמיין שמישהו אחר יתאים לתפקיד יותר. אבל כאן היא; ורנהאם היא הכיסוי. וכיסוי מצוין אמנם.

נכתב על ידי ג'ורג' אבוט וריצ'רד ביסל עם מוזיקה ומילים מאת ריצ'רד אדלר וג'רי רוס (וארנר קרדיט פרנק לוסר), הפיג'מה גיים הוא מחזמר ששורד בזכות איכות הפסקול ולא בגלל מקוריות או גאונות של הספר. זהו סיפור מוצק מספיק, אבל הוא רווי בתקופת החמישים ושורד רק כיצירה סקרנית מתקופת זמן מסוימת. החלטתו של אייר להשאיר אותו בתקופה אך להדגיש את ההומניות, ואת המתח המיני התת-קרקעי במקום העבודה, הייתה חכמה.

התוצאה היא עלילה מהנה שמונעת על ידי הרומנטיקה ההרפתקנית בין בייב לסיד. קסבייר מרגיש לגמרי בבית כגבר הצעיר והבטוח בעצמו שבעמל עליה, הופעתו מצחיקה וכנה, שוחה ומרגישה בטוחה בעצמה. מבטו לעבר בייב בפיקניק, לא מופתע ומלא בתוך תשוקה, מגלה את נטיותיו הרומנטיות של סיד שלו. זוהי הופעה חכמה ומאוד מהנה וקול השירה שלו מנסר כשהוא מבצע את השירים בצורה קלה ויפה. Hey There הוא הישג מיוחד. קסבייר לא מנחל לקבלת בקטעים של ריקוד גם הוא מראה זאת בדרך יוצאת מן הכלל בדואט עם There Once Was A Man שהוא מפתיע וסגנוני כשהם מגיעים.

בייב של ורנהאם מתאימה לקסבייר בכל דרך. יפה, סקסית, שתיל, חייה, מתוקה ואוהבת, הבייב הזה הוא, ובכן, בייב! ורנהאם מתמודדת היטב עם הדיאלוגים המגושמים, שואבת מהכל לב ובחישה, שרה בנימה מפוארת ועם קשב מושלם, משחקת את הקומדיה כהלכה והיא רקדנית מצוינת. ביצועה של I'm Not At All In Love היה מדהים. הסצנות שלה עם האבא שלה במיוחד מרגשות, ולעיתים הסצנות האלו עשויות להיות משעממות מדומה פשוט תשומן בג'וז שומן. עיתוי שלה, תחושת המרחב שלה, שיקול הדעת בקצב, גובה והפסקה - בכל דרך, היא נתנה ביצוע מנצח. והיא לבשה טוב מאוד את הפיג'מה הסקסית שלה גם כן. בהחלט כשרון שכדאי לעקוב אחריו בעתיד.

קלייר מאצ'ין נמצאת בכושר טוב כמזכירתו של סיד, מייבל, והעבודה הטעימה שלה עם היינסי, שנהדר, מטורף. הביצועים הנפלאים של סקיל ההומדה שלה אפלה בסצינה האחרונה עם של וויליאם מור ועם הצגת הכישרון שלה בצורה יוצאת מן הכלל.

וילמות הוא בכושר מעולה כהיינסי, נינוח ומטורף. נוחותו הטבעית מפחיתה מוזריות המפחידות של הדמות (זורק סכינים על אנשים שהוא חושב שמתוך הקלעים מרמים עם גלדיס), והדרך הקלה יותר שהוא מביא לעבודה משתפרת מאוד לטובה.

הלן טרננט, כיסוי נוסף, הייתה מצוינת כגלדיס, כל היופי שרואה בו חיבה עם יסוד של עונג שיצרה עבודות מצוינות בשני Steam Heat וHernando's Hideaway. היא רקדה עם מיומנות גדולה ואנרגיה מופלאה ושרה באמת, מלאה באופי.

ההרכב, קטן אך נפלא, מכסה מספר תפקידים קטנים ומטפל בהפקה כדת לא יכלה להתאים את איכות המחזמר במערכה הראשונה ומינוריות נוספת שזה מגיע ביומי.

גארת' ולנטיין טיפל בתזמורת המוכשרת בסגנונו המיומן הרגיל, והיו ניגונים מצוינים ברפסודה (וסולו מצוין על במה בנקודה אחת). איכות המוזיקה הייתה כל מה שניתן לרצות בהצגה בווסט אנד.

פיג'מה גיים לעולם לא הולך לשבע את העולם באש, אבל ההפקה של אייר מוצקה ומלאה בשמחה. זו ערב נהדר; בידור טהור. ועם השחקנים האלה, זה עובד הרבה יותר טוב מאותה ההצגה בצ'יצ'סטר בעונה שעברה.

ביציאה מהתיאטרון, ובזמן ההפסקה, היה קשה להסתיר את הבידור מהקהל שהיה מתפעל מיתרונותיה של ג'ואנה ריידינג כבייב ומקדיש מדוע לא הייתה "שיער בלונדיני כמו בתמונות". ועצב גם עבור ורנהאם וריידינג. קרדיט צריך ללכת למקום שבו הוא ראוי.

הזמן כרטיסים לפיג'מה גיים