ביקורת: הסערה, תיאטרון ג'רמין סטריט לונדון ✭✭✭

ג'וליאן אייווס סוקר את המחזה 'הסערה' של ויליאם שייקספיר בבימויו של טרבור נאן בתיאטרון ג'רמין סטריט, לונדון.

קירסטי בושל (מירנדה) ומייקל פנינגטון (פרוספרו) בהסערה. צילום: רוברט וורקמן

הסערה תיאטרון ג'רמין סטריט,

13 במרץ 2020

3 כוכבים

טריגר הולך כאן

המשיכה המרכזית של החידוש הזה למחזה האחרון והולכים של שייקספיר היא ההזדמנות לראות את השחקן הקלאסי הוותיק, מייקל פנינגטון (76), מעניק שיעור מופת בדיבור פסוקים בתפקיד דוכס מילאנו שהופל, פרוספרו. שמתי לב לרבים משחקנים צעירים בקהל, מתקדמים קדימה בעוצמה, ממוגעים על ידי יכולתו לכאורה ללא מאמץ למצוא ולבטא משמעות בנאומים המסובכים ביותר: ולא מדובר במשימה קלה עם תסריט שעושה כל שביכולתו לפרק כל תחושת מציאות אמינה. פרוספרו (באיטלקית זה אומר, 'אני אשגשג'), נותר על אי מרוחק שלא ידוע לאירופים, שם הוא חי במערה, ואף על פי כן הוא מצויד בכוחות קסם שיכולים לפקד על רוחות ואפילו על היסודות. הסתירות הפנטסטיות במחזה הזה הפכו אותו לאחת הדרמות המאתגרות ביותר של שייקספיר, וכל הפקה היום עדיין צריכה להתמודד עם כמה חוסר עקביות די מורכבים בסיפור שנראה כעידוד בלתי מתבייש ובלתי ביקורתי של קולוניאליזם אירופי, כמניפולציה שובינסטית של הדמות הנשית היחידה (בת הקוסם, מירנדה), או כסתם אבסורד.

ויטני קהנדה (אריאל), ריצ'רד דרינגטון (אנטוניו), פיטר בראהמיל (סבסטיאן), לין פרליי (גונזאלו) וג'ים פינדליי (אלונסו). צילום: רוברט וורקמן

זהו אתגר גדול למנהל האמנותי, טום ליטלר. עם זאת, הוא התבלט שוב ושוב בתפקידו זה עם הפקות שמצליחות להעניק וירטואוזיות גדולה לספקטרום ענק של דרמה, הכל נראה ונשמע נהדר בחלל קטן. הפעם, יש לו סט שנראה 'הרסני' מתאים של ניל אייריש ואנט בלאק, עם הקאסט רובם בפיג'מות ובחלוקי רחצה, אפשרי בהתייחסות למראות רבים בתמונות החלום והשינה במחזה. במקום לפתוח לפנינו את נוף האי, הפעולה חוצה אותו, מפרידה בין ניצולי הסערה הפותחת שנוצרה לבקשתו של פרוספרו ומעמידה כל אדם או קבוצה בפני אתגר פיזי או רגשי, כמו בהרבה פירושים עדכניים אחרים, נראה שאנו נעולים בחדר אחד, ובמקרה זה בחדר שקירותיו מצופים מדפים גליוניים וסוריאליסטיים. זה מעורר מתח סקרן בין מה שאנו מתבקשים להאמין לבין הראיות של עינינו שלנו. עבורי, לצערי, זה לא היה מתח נוחות או מתגמל. אני חושב שזו עשויה להיות שאלה של טעם אישי אם תענה לזה או לא.

קירסטי בושל (מירנדה) ותם ויליאמס (פרדיננד). צילום: רוברט וורקמן

תחושת הביזאר מקיפה גם את הליהוק. מירנדה מגולמת על ידי השחקנית האדירה, קירסטי בושל, שהגישה שלה לדיבור שייקספירי שונה באופן רדיקלי מזו של פנינגטון, אבל לא פחות מרתקת. עם זאת, אנו מספרים שהיא נערה צעירה - משהו שאין אנו מאמינים לרגע אחד - אף על פי שהיא בעלת אינטליגנציה וכישרון פנומנלי. כהרוח המקומית, ויטני קהנדה מאכלסת את היקום שלה כאריאל הכבול, והנוכחות האתלטית של הצעיר תם ויליאמס מחדירה דם אדום רצוי להתרחשות, מציגה את גוף העבד קאליבן מכוסה בקושי על ידי סמרטוטים ומסכה. ויליאמס גם כפול כבן זוגה הרומנטי של מירנדה, פרדיננד, מוריד את המסכה ומטפס לזוג פיג'מות מפוספסת ומתמשכת על הדגש על הגבר יותר מהאישה: שלא כמו אן פרנסיס ב'פלנטה האסורה', בושל לא מקבלת להציג שום מהכירים שלה, ואנו נותרנו משתוממים באופן רציני כיצד ומדוע פרדי מיד מחשיב אותה כאלוהי ורוצה להתחתן איתה.

תם ויליאמס (קאליבן). צילום: רוברט וורקמן

ככל הנוגע לאחרים, כולם עושים עבודות מכובדות: ג'ים פינדלי בתור המלך אלונסו (אביו של פרדי), לין פרליי (חצרנית בכירה נשית ראויה, גונזלו), פיטר בראהמיל (כפול בתור התובעת המלכותית סבסטיאן וליצן מצליח יותר, טרינקולו) וריצ'רד דרינגטון (בתור אחיו ונאמנו של פרוספרו, אנטוניו... וגם כאדון קראיטון המקסים במשמעותו עם משרת, באופן מפתיע במדים שחורים מלאים של סוף המאה ה-19 וצילינדר). אך שוב, עבורי, התחושה המקרבת של חדר זה, ללא קשר להודעות שהוא נותן ל'ראש' שלי, פשוט גרמה לי 'להרגיש' תחושת ניכור והתרחקות - שתי דברים שמעולם לא הקשרתי עם הפקה של טום ליטלר.

המחזה 'הסערה' יופיע עד 4 באפריל 2020 בתיאטרון ג'רמין סטריט