ביקורת: הדברים שלולא הם לא היינו מוצאים, ספריית לידס ✭✭✭✭✭

ג'ונתן הול מבקר את 'הדברים שלא היינו מוצאים אחרת' בספריית לידס.

דיוויד ג'אג' (רוח הספריות מהעבר) וסיניד פארקר (רוח הספריות מההווה). צילום: אנתוני רובלינג הדברים שלא היינו מוצאים אחרת

ספריית לידס (הפקת לידס פלייהאוס)

5 כוכבים

התיאטרון הטוב ביותר הוא זה שמאיר אור על חייך שלך ומשאיר אותך לקחת איתך שאלות והרהורים. 'הדברים שלא היינו מוצאים אחרת', מאת אמה אדמס, יצירה שנכתבה לציון 250 שנה לספריית לידס עושה בדיוק את זה.

ב-12 השנים האחרונות השימוש בספריות ברחבי המדינה ירד בכ-38%; בברדפורד מתוכנן הקיצוץ בתקציב הספריות להיות כ-950,000 פאונד בשנה הקרובה. ספריות רבות נסגרו, הוואנים שהיו משרתים את כפרינו נעלמו וכאלה ששרדו הן לרוב גרסאות עלובות של מעצמות הספרים שהיו פעם. בקצרה, הספריות גם בירידה וגם מאוימות כמוסדות.

אדמס מנצלת בחן את האווירה הזו עם סיפור רפלקטיבי (עם פרקים) שבו רוח הספרייה מהעבר ורוח הספרייה מההווה מחכות בציפייה ובחשש כלשהו לבואו של העתיד - עתיד שנראה מוכן לגרש את חדריהם האהובים והמלאים בספרים; בימים אלו של קינדל, של אמאזון, של חברה דיגיטלית, זהו תסריט שנראה יותר מדי מתקבל על הדעת. בסדרת סצנות נמרצת ומעוררת למחשבה, אדמס מראה לנו למעשה מדוע חדרי הספרים האלו כן חשובים - ותמיד יהיו חשובים כל עוד אנשים יכולים לקרוא והמילה הכתובה נתפסת כדבר שיש לחגוג ולהעריך. אנו פוגשים את גנב הספרים הסדרתי המתוודה על פשעיו... את הסופר המתחיל שמעריך את המקום והמפלט שהספרייה מעניקה... את המשקם הפדנטי של הספרים - כל אלה מוצאים בין קירות הספרייה הרבה יותר מאשר רק ספרים; עבור כל אחד מהם הספרייה והכרכים שלה הופכים לקפיצה משולימת רעיונות, תקוות, שאיפות ואף אהבה. ואולי, רק אולי הספריות יכולות לעמוד בפני העתיד הבא ללא חשש.

סיניד פורטר ודיוויד ג'אג' מביאים לחיים את שלל הדמויות עם מסירות נלהבת, באמצעות בימויה של טס סדון. אך אולי הנוכחות החזקה ביותר בערב הייתה זו של ספריית לידס עצמה (מקום ששווה בהחלט ביקור) שבו הועלתה ההצגה בשיתוף עם לידס פלייהאוס. החדר עם המרפסות הוא מקום נהדר להעלות בו תיאטרון וללא ספק עבור מחזה על ספריות הוא היה מושלם.

ישבתי שם, עיניי עברו על אינסוף הכתירות על גב הספרים - פלמרסטון, היטלר, אמנות גלזגו, הברונטה - שוב חשתי את התערובת של ציפייה ותקווה שהבריחות לספרייה העניקו לי פעם בשבת - תחושה שעברה מהר לתחושת אשמה כשהבנתי שעברו יותר משלושים שנה מאז שביקרתי לאחרונה.