ביקורת: The Weir, תיאטרון מרקיורי קולצ'סטר ✭✭✭✭

השחקנים של מעגל החברות. צילום: מארק ברנר מעגל החברות

תיאטרון מרקורי, קולצ'סטר.

14 בספטמבר 2017

4 כוכבים

בעוד שתיאטראות רבות משיקות את עונת הסתיו עם הפקה פרועה, קומית ותופסת תשומת לב, תיאטרון מרקורי, בשיתוף עם תיאטרון הטורינג האנגלי, בחרו ב"מעגל החברות" של קונור מקפרסון, מחקר רפלקטיבי, מונחה דמויות על סיפור סיפורים אירי. בפאב מקומי, חמישה דמויות מתאספות, והגעתה של ולרי המסתורית, שעברה לאזור מדאבלין, מעוררת חשדות וסיפורי רוחות. ודווקא סיפורה הטראגי שמתעלה על הכל, חושף מחזה של עצב מלכותי, שחודר עם הומור חד שמשחרר את המתח ביעילות.

שון מארי, סם א’מהוני, נטלי רדמל-קווירק. צילום: מארק ברנר

הבמאית אדלה תומאס קובעת את הקצב באופן מושלם. מעגל החברות הוא סוג של טלוויזיה איטית תיאטרונית, האירועים מתפתחים בקצב שלהם, החיפוש אחר בקבוק יין לבן ואז פתיחתו הופכת לחוויה מרכזית שתוכר שנים רבות קדימה. והיא הביאה יחד צוות משחק מצוין שמאכלס את הפאב - עיצוב משובח על ידי מדלן גירלינג הממקם אותו במצב של תקופת ביניים סערתית, העיצוב מעשורים קודמים - באופן כל כך מציאותי. זהו מחזה שחקנים, כל אחד מקבל מחקר דמות, מונולוגים וכתיבה נפלאה ממקפרסון.

שון מארי מצטיין בתפקיד ג'ק הזקן המריר, צופה ביקורתי במיוחד על בני עמו, אך חושף את עצבותו על שפספס את הזדמנותו לאהבה ונשאר רווק ובודד. יש את פינבר הזוהר, ביצוע מרהיב של לואי דמפסי, המבהיר שפינבר רואה את עצמו עליון על שכניו בחליפתו הנעימה, גבר נשוי שמראה לולרי את האתרים. ג'ון א’דוד הוא ג'ים, דואג לאמו החולה, מוצא נחמה בחברה, סיפורו על הרוח אולי הכי מטרידים מבין כולם, מסופר בצורה יפה. ונטלי רדמל-קווירק לוכדת באופן מבריק את ולרי החיצונית, שמעשית את הגברים, ואת הקהל, בסיפור הטראגי שלה על אבדן. הכי טוב מכולם הוא סם א’מהוני המצוין כברמן ברנדן, שלא מקבל סיפור לספר מכיוון שהוא עדיין לא אהב ואיבד. בהקשבה לאזהרותיו של ג'ק לא להיגמר כמוהו, זהו מחקר ביחס שקט לזמן החולף. אם כל זה נשמע כחוזר מדי, הדמויות והקשרים ביניהן כל כך טבעיים שההומור והצחוק ביניהם מקלים באופן משמעותי את המחזה.

ג'ון א'דוד, שון מארי, סם א’מהוני ולואי דמפסי ב"מעגל החברות". צילום: מארק ברנר

יש לי כמה תיקונים. התאורה קצת אקסצנטרית, פחות אפקטיבית בניסיון להראות את מעבר הימים, הרבה יותר עוצמתית בפשטות שלה ביצירת אווירה לסיפורים. ויש מגמה בימים אלו לבמאים לחזק הצגה באמצעות נופי קול ומוזיקה רדופים. כאן כינור מיותר לחלוטין מזהיר אותנו שמצפים לשמוע משהו חשוב - עצרו, זה לא הכרחי, אנו יודעים שזה כן. השחקנים והכותב מספיקים. חוץ מזה, הפקה זו תגרום לכם לרצות למזוג גינס, להתקרב לאש, ולהקשיב לאנשים הללו מספרים את סיפוריהם.

לוח הזמנים של סבב "מעגל החברות"