ביקורת: תורול מודרן מילי, תיאטרון לנדור ✭✭✭

הצוות של Thoroughly Modern Millie. צילום: ריצ'רד דבנפורט Thoroughly Modern Millie

תיאטרון לנדור

25 אוגוסט 2015

3 כוכבים

חלק מהמוזיקליים עובדים בזכות הכוכבים שמובילים את ההפקה. חלק מהמוזיקליים עובדים בזכות המוזיקה הנהדרת. חלק עובדים בגלל ההזדמנות למספרי ריקוד מלהיבים. חלק מהמוזיקליים עובדים כי הם מספרים סיפור מרהיב עם מוזיקה. וחלק מהמוזיקליים עובדים בגלל שהם פורצים דרך חדשה, משחקים עם הצורה והז'אנר, ומדמיינים מחדש מה זה אומר להיות מוזיקלי. חלק מהם עובדים בגלל שהם מעובדים מספרים או סרטים שנאהבו מאוד.

Thoroughly Modern Millie אינו מתאים לקטגוריות אלו ויש מקום לטעון אם הוא בכלל עובד כמחזה מוזיקלי. הוא מבורך בשיר כותרת יוצא מן הכלל, שיכול להיות השראה מרקידה, מקור של שנינות ותחכום, וכן להתפקד כמלודיה מהתבוננת, מחשבה מנוגדת או כשיר אהבה בזמן איטי. מבוסס על סרט ביזארי מדרגה ב' אשר, בזכות כוכביו, הגיע למעמד פולחן, ולמרות שהריץ את סאטון פוסטר לכוכבות בברודווי ונתן לאמנדה הולדן מועמדות לאוליבייה בווסט אנד, היצירה היא מלודרמה קאמפית ומוזרה עם תיבול מוזיקלי שהשירים בו, מלבד הכותרת ושניים נוספים שלקוחים מההפקות של ג'ילברט וסאליבן וויקטור הרברט, נשכחים לגמרי.

כדי לעבוד כראוי, Thoroughly Modern Millie חייב להיות אופנתי, מגוחך, מלא אנרגיה ותחכום, מבוצע בצורה מושלמת, ומלא בכוריאוגרפיה מזהירה כך שהיצירה כולה תיצור תחושה מגובשת, חזון מגוחך אך משכנע אשר, למעשה, יוצר מחדש את ההתרגשות של סרטים שותקים (אבל עם דיאלוגים שמשעשעים אם נאמרים בצורה הנכונה, אבל משעממים אם נאמרים בצורה טבעית). זו אחת מאותן הזדמנויות נדירות שבהן 'יותר' הוא חיוני ו'פחות' אינו תקין.

כעת מוצגת בלנדור תיאטר הפקה מחודשת של SDWC Productions ל-Thoroughly Modern Millie, בבימוי של מת'יו איליף, עם ניהול מוזיקלי מאת כריס גארד וכוריאוגרפיה מאת סאם ספנסר ליין ופרדי הודלטון. זו הרפתקה אנרגטית ונלהבת, ולמרות שישנן הופעות מדויקות שתיים או שלוש, ככלל איליף נקט בגישה בטוחה מדי ליצירה, שלא מאפשרת לה או לצוות לזרוח כפי שהם יכולים.

תומאס אינג', צ'יפו קורייה וג'ורג' הינסון. צילום: ריצ'רד דבנפורט

הריקוד הוא באמת התחום היחיד כאן שבו יש גישה עקבית, מעוצבת מאוד, קאמפית מאוד ו'יותר מדי' מאוד. הצוות כולו רקדנים מעולים והרוטינות זורמות בעוצמה ובשמחה. ליין והודלטון עשו עבודה מצוינת בהבטחת אחידות הצעד והפעולה; המספרים הקבוצתיים מדויקים, עם כל אחד בדיוק בזמן, כולם מבצעים בסינכרוניות מסעירה. גם Thoroughly Modern Millie וגם Forget About The Boy הם טעימים ויש כיפוף טעים ומוסיקלי מג'ורג' הינסון ותומאס אינג' וכל הצוות הנשי.

אנדרו ריילי הופך את חלל הלנדור לבור אפשרויות תוסס בשנות ה-20 באמצעות שימוש מדוקדק במסכים המעוצבים להפליא, מעלית מאולתרת נבונה ומתקן ריקודים גדול שיכול להפוך למשרד או לאזור קבלת פנים של מלון בהנפת שמו של ברוק פאפין עם שוליים כבדים. זה נראה צעקני וזוהר, מדויק לתקופה וסאם וואדינגטון מאיר את ההתרחשות בעין בטוחה ובכישרון אמיתי, כך שהצללים רוקדים ומרחפים בצורה רומנטית/מסתורית בהתאם לסצנה.

פרנצ'סקה לארה גורדון מבצעת את הופעת הבכורה המקצועית שלה כמילי ומוכיחה שהיא שחקנית שצריך לעקוב אחריה. יש לה רגליים נהדרות והיא יכולה לרקוד עם זסט. מבורכת בקול מתוק, בתפקיד הנכון גורדון תהיה מרשימה. אבל כפי שבויים כאן, היא לא מנצנצת בדיוק כפי שהיא צריכה. מילי צריכה להאיר את החדר כשהיא נכנסת ולשדר כריזמה וקסם - כשמתגלה שיש לה כישורים סטנוגרפיים מרשימים, צריך להיות ניצוץ בעיניה המתרונן מההפתעה שיצרה.

גורדון עושה מאמץ טוב בתפקיד, אבל קולה אינו די בריטי, למעלה בקול אינו חזק מספיק, והתקפת הנמסור שלה אינה די אנרגטית כדי לאפשר למופע לעוף. לרוב, הבעיה היא שגורדון מנסה לשחק את מילי בסגנון טבעי; אבל זה לא מה שהתפקיד דורש וצריך.

פרנצ'סקה לארה גורדון, בן סטייסי וסמואל האריס. צילום: ריצ'רד דבנפורט

היא לא נעזרת בגברים בחייה של מילי, שלשניהם יש סגנון מסוים אך אף אחד מהם אינו באמת מתאים לתפקידיהם. בן סטייסי הוא נאה באותו אופן שניתן למצוא בו את הילד משכונתכם שעומד בצד מכוכבי תכניות טלוויזיה אמריקאיות אינסופיות, אבל הוא לא מחזיק בביטחון שהתפקיד שלו דורש, וגם לא ברגישות שלו. גם לו יש קול מתוק, אך זה אינו חזק מספיק למעלה. הוא יכול לרקוד, והוא מעניק לתפקיד חיוניות והתלהבות. הוא במיטבו בסצנות האחרונות, וביחד עם גורדון, הוא מבצע סצנה סופית מתוקה.

הבעל המיועד למילי, הבוס שלה טרבור גריידן השלישי, אינו מצליח יותר בגילום על ידי סמואל האריס, שיש לו את המראה הנכון, אך לא את הצליל הנכון, ובוודאי לא את התחושה הנכונה של בטחון חושני. גריידן הוא הגבר הסופר מושך האולטימטיבי, עשיר, מתנשא ומחפש; האריס לא שיכנע בהיבטים אלה. קולו מצוין באמצע, אבל מפוזר וכמעט תמיד מחוץ לכיוון למעלה. זהו דרישה בסיסית של התפקיד שהוא יכול לשיר את Sweet Mystery of Life בקלות ואת The Speed Test בשקידה ובזריזות. למרבה הצער, האריס לא הצליח בשום משימה.

ההופעות הטובות ביותר באות מתפקידים משנים. כריסטינה מיהן היא מיס פלנרי כמו גורגון מרהיב, אך גורגון עם לב מרשמלו ברגע שהיא אוהבת אותך. פאה שלה הייתה עונג מגוחך ומדויק מאוד. היא הוסיפה את ה'קשיחות' ל-Thoroughly Modern Millie בצורה נכונה בדיוק. בקצה השני של הספקטרום, אך עם אותו פיזור ודיוק לא משתמע באופי, שרה מארי מקסוול בלטה כמיס דורותי. פעלתנית, עיניים רחבות, יפהפיה ועם קול נינוח וקול נעים (למרות ש-Sweet Mystery of Life היה נוגע בלחץ) היא מביאה רעננות מפתיעה לצעירה עם סוד.

שרה מארי מקסוול ואלכס קוד. צילום: ריצ'רד דבנפורט

יש שתי דמויות גדולות לשחקניות מבוגרות עם מיומנויות קומיות משובחות במופע זה ופה, ללא הסבר, שתי הדמויות הוצגו על ידי צעירות: סטף פארי, כהגברת המרושעת אך האידיוטית מיירס וצ'יפו קורייה כמוזי. אף אחת מהן לא הייתה קרובה לגיל הנכון כדי להצליח בהפיכת הדמויות להבחין כראוי כמו שהן צריכות ורוצות. שתיהן היו רקדניות וזמרות מעולות, ושתיהן הבריקו במספרים קבוצתיים שבהם יכלו להנות בגיל שלהם. רצינו שהכשרונות המדהימים שלהם ימצאו שירות טוב יותר.

אנתוני סטאר ואלכס קוד היו בצד הנכון של השטותיות בגילום שלהם את בון פו וצ'ינג הוא בהתאמה. קוד היה מיוחד אפקטיבי, מוצא בדיוק את הקו הנכון של חוסר עקביות קומית ואימפולס רומנטי. שניהם רקדו באופן יוצא מן הכלל וביצעו שטויות בטוב טעם.

מוזיקלית, במיוחד כשהשרת כל החברה ביחד, אין תלונות. גארד שומר על המושכות המוזיקליות מן המקלדת והחברה תורגלה היטב; ההרמוניות מדויקות, ויש דיקטציה מצוינת אף כאשר רבים רוקדים ושרים יחד. הרכבה של הלהקה הקטנה היה לא משכנע וייתכן שהיה עובד טוב יותר רק עם מקש ותרבוש. כך או כך, ובעיקרם של דברים פרט לתו מזגזג משונה, הלהקה העניקה תמיכה טובה לחברה.

זהו מוזיקלי קשה להתבצע גם בנסיבות הטובות ביותר; זה קשה יותר כאשר היציקה (אן וסר) אינה אידיאלית. אבל יש הרבה מחויבות והתלהבות מצד הצוות הצעיר, כוריאוגרפיה מרהיבה, וטווח הופעות תומכות מצוינות.

קשה שלא להתנועע עם מילי וחבריה - ולהתפעל למה שהחברה והביצועים האלה יעשו בעתיד.

Thoroughly Modern Millie מתנהל בתיאטר לנדור עד ה-13 בספטמבר 2015