ביקורת: טופ האט, במעלה ב-גאתהאוס ✭✭✭✭✭

ג'רי עם הבחורים מ-Top Hat ב-Upstairs at the Gatehouse. צילום: דארן בל Top Hat The Musical Upstairs At The Gatehouse,

15 בדצמבר 2017

5 כוכבים

הזמינו עכשיו

גן עדן! זה גן עדן!

צוות הבמאי והמפיק ג'ון וקייטי פלוז חוגגים 20 שנים מפוארות של הצגת מופעי פרינג' הטובים ביותר בעיר באמצעות חידוש מרהיב של כנראה העיבוד הבימתי המוצלח ביותר של סרט מוזיקלי, עם המון מוזיקה נוספת מאת אייבי ברלין האלמותי. התרגום המושלם של מת'יו ווייט והווארד ז'אק לסרט המפורסם של RKO משנת 1935 (עם תסריט שנון ואלגנטי מאת דווייט טיילור ואלן סקוט - ואחרים) הקסים קהלים בווסט אנד לפני מספר שנים בהפקתו של ווייט. הוא היה נוכח בקהל בליל הבכורה כדי לראות הכל עולה שוב כחדש בכוונה מושלמת ונראה נלהב להפליא ממה שג'ון וצוותו (עוזרת במאי, קלואי כריסטיאן) עשו עם זה במקום של כ-160 מושבים, עם צוות של רק 12 ונגינה של 6. בעיצוב ארט דקו כהה אך יפהפה של אמילי בסטו, מואר ללא דופי על ידי סם וודינגטון, והסאונד המאוזן בחכמה של ניקו מונגיני, הקצב ותכנון התנועה של המופע הם ללא רבב.

ג'ואן קליפטון וג'ושוע ליי ב-Top Hat ב-Upstairs at the Gatehouse. צילום: דארן בל

הכוריאוגרפיה המופלאה של כריס וויטקר (בעזרת סוזנה אוון) הייתה, לפי ניסיוני, לא יכולה להיות טובה יותר: בהשראת עבודתו המקורית של אסטייר, בעזרת הרמס פן, עבור הסידורים הידועים של הריקודים לסרט המקורי, אנו מקבלים שמרקחת משלה של התקופה, יוצרים את הפאר והמראה המרהיבים של הקולנוע, אבל בשטח מופע קטן יחסית: זה משיג את השיא שלו בריקוד המה מדהים 'Cheek to Cheek', עם רגעי ריקוד הטרפיס שהופכים את הפעולה לכל פעם בדקות. אחרי הכל, זה מופע ריקוד, וזוהי עבודה במעלה הגבוהה ביותר, בקלות ברמה גבוהה מכל דבר אחר זמין בעיר, ובחלק מהמחיר. לא לשווא נגמרה כמעט כל ההופעות עוד לפני הפתיחה: עד שתהיה קורא את זה, ייתכן שאין עוד כרטיסים זמינים, אבל אני תוהה אם קייטי תוכל להכניס עוד מופע בוקר או שניים בדרך. (באמת, אני תוהה אם אפילו הלהקה המופלאה הזו יכולה להתמודד עם לו״ז כה קשה!)

הצלחת הביצוע, יתר על כן, נובעת מהקאסטינג, שלא יכול היה להיות טוב יותר. ג'ושוע ליי הוא כוכב אמיתי במעמד הווסט אנד בתפקיד פרד אסטייר של ג'רי טראוורס, משתלט באופן מרשים על מהלכיו המתחזים למחולות בלט וקברט, תוך כדי שילוב הומור יבש במידה שאינה נופלת מכל דבר שראינו באלדוויג' לפני חמש שנים. מה שנוכח כאן, מהשמה הפשוטה הראשונה של הרצה, הוא תחושת כימיה אמיתית בין מככבים: כאן, ליי משתף פעולה היטב עם ג'ואן קליפטון הכסומה בתפקיד ג'ינג'ר רוג'רס של דייל טרמונט. מפורסמת בעבודתה ב'Strictly' ויוצאת ישרות מסיור ממושך של 'Flashdance' (סגנונית, מיליון שנות אור ממה שהיא צריכה לעשות כאן), היא תפסה לגמרי את הטון והגישה הנכונים לקומדיה אינטיליגנטית זו של דיבור ומוזיקה וריקוד: ישנה חשמל רומנטי בין הכוכבים מהרגע הראשון שמתמודד מבריק לאורך ההרפתקאות הרבות והפגישות הלא-נכונות, עד להתלכדות הברוכה הסופית.

ג'ואנ קליפטון וג'ושוע ליי ב-Top Hat. צילום: דארן בל

סביבם סובב קונסטלציה של תפקידים נוספים הנכסים לאווירה זו. דארן בנדיקט, בתפקיד אדוארד אוורט-הורטון של הוראס הארדוויק, מתואר כעליז ונוירוטי, עם עמידת תזמון שמתפרעת במזלם על אורך חוט-דק במיוחד, מאפשר לווין לוקרב הגדול שלו להופיע בדיוק במקום שבו הם יצרו הכי הרבה תענוג. מנגד, אלן וורניקס כאילו נוצרה להיות מאי הארדוויג, מת'יו ג'יימס וויליס עושה בדני מגוחך מבריק, וסמואל הוטון הוא בטס אנגייג'לי שונה, המשתמש במסת משחקיו לעליטל שני באופן מלא לאבהדו, מנצחים כל זיכרון קודמו של אריק בלור. תפקידים נוספים מבוצעים על ידי הלהקה החזקה של לי גרוטאג', אוליביה סינקלייר, גרייס אשר, ריס אשקרופט, מרקוס ג' פורמן וגרנט ג'קסון. והם נראים עקבים מוחלטים בתחפשות הגמריות של בסטו שנכצות עצמות כאשר המופע מתקדם (פיקוח יוסף הודג'ס), עם הפאות המרהיבות של ג'סיקה פלוסית ועצות שיער ואיפור.

המוזיקה מוקרנת מהשלכת הריקוד המופלאה של צ'רלי אינגלס, נפוצה במרחב הבחין של נגנים, עם ג'ונתן לי, קלידים 2, דן טיילור, טרומבון בהיר וסקסי, מאט הינץ' קליף ומשחקי עץ, וג'ייק פורטט, תוף (משאיר את הקצב נקי ולעולם לא גובר על המרקם). זהו דן גלובר עד אליו אנו חבות על התאמות המוזיקה המרהיבות של כריס ווקר בהפקות הווסט אנד: שם המנגינות - כה מוכרות - נשמעות שוב מחדש ברעננות. אינגלס, אף הוא, כבר עזב את הסיור של 'Flashdance' והצליח להשיג כמעט כמו קסם עם ניהולו המדויק והיסודי באופן שירי של המוזיקה, הכל הושג במסגרת זמן קצר להפליא.

כי, אם יואילו נא לך לרגע, ההפקה נדחסה בזמן שיא. הראשיים, במיוחד, קיבלו סבירה ימים כדי להיכנס הכל לציבור. זהו עדות למידה האדירה של המקצוענות שהיא סימן ההיכר של תיאטרון זה שגם חוגגים כזו מופתית. ביום מהימים, ייכתב ספר המתאר את הישגי משפחת תיאטרון יוצאת דופן זו, שהרבה מצאצאיה הם מהשמות המפורסמים ביותר בתיאטרון הבריטי, פני הפנים על קיר הבר בכניסה, ואוהלים עם פוסטרים של מופעים קודמים מכסים את הקירות עד למדרגות: בליל הבכורה, נכחו בקהל מנהל וכוריאוגרף רקי פלוס, עוד בוגר של המקום המופלא והיקר הזה. וגם שם בקהל, היינו בשמחה לחברת אורות הבידור כמו ג'ודית צ'אלמרס, לסלי גארט, ואפילו הנכדה של ברלין עצמו, בין רבים אחרים. בנסיבות כאלה, מה אפשר לעשות אלא להתמודד עם המוזיקה ולרקוד משמחה!

עד 28 בינואר 2018

הזמנת כרטיסים ל-Top Hat