הראיון הגדול: מאורי יסון, מלחין של טיטאניק

מאורי יסטון הוא מלחין המחזמרים המפורסמים שזכו בפרסים כולל Nine, Grand Hotel, Titanic ו-Death Takes A Holiday. דאגלאס מאיו פגש אותו כדי לדבר על איך לגרום לאסון הימי הגדול לשיר על הבמה ומה נותן לו השראה כשזה מגיע לכתיבת מחזמרים גדולים. מרענן לדבר עם מלחין כמו מאורי יסטון. הוא פתוח וכנה באופן ראוי לציון כשזה נוגע לדיבור על מחזמרים שלו. תוך כדי שיחה עם מאורי החלטנו להתחיל מהראשית של התהליך ולשאול איך בדיוק הוא מחליט אילו סיפורים לספר?

"תמיד האמנתי שדברים שנשמעים כמו רעיון טוב להצגה אולי לא יהיו כאלה, ודברים שנשמעים כמו רעיונות בלתי שגרתיים אולי דווקא יעבדו טוב" הוא אומר. "אני חושב שזה נובע מהעובדה שהקהל אוהב להיות מופתע וברגע שאתה מתחיל להראות לקהל משהו שהם צפוי לראות, הם מאבדים עניין. אם אתה מאתגר אותם ואומר שיש לנו מחזמר שמתבסס על סרט סוריאליסטי של פליני, או על האסון הימי הגדול ביותר בהיסטוריה, זה נוטה לעורר סקרנותם וכשתעשה זאת נכון, הקהל יהיה אסיר תודה מאוד".

אז איך עלה הרעיון להציג את טיטאניק?

"היה לי הרעיון למחזמר בסתיו 1985 כאשר בולארד גילה את הטיטאניק. אז, עם התקרבות המילניום, התחלתי לחשוב שהסיפור של הטיטאניק הוא אחד הסיפורים המרכזיים של המאה העשרים – איך המאה ה-19 הישנה קרסה והעולם המודרני נולד. חשבתי שזה סיפור חשוב על החולשה של להאמין לחלוטין בטכנולוגיה המודרנית. חשבתי שזה יעשה סיפור יוצא דופן. לא הרבה זמן אחרי זה התפוצץ מעבורת החלל, וחשבתי שזה שיעור שאנחנו צריכים להמשיך ללמוד".

"רק בתחילת שנות ה-90, הבנתי שזה לא רק סיפור אסון, זה גם סיפור החלומות הגדולים של המין האנושי, הרעיונות שלנו על התקדמות, מה זה באדם שרוצה ליצור למשל חיסון נגד פוליו. כל מה שהם רצו לעשות זה ליצור ספינה בטוחה – ספינת חלומות. זה הביא אנשים לעולם חדש, וזה נתן חיים לחברה חדשה והיינו בתנועה".

אין ספק שההחלטה להציג את סיפור הטיטאניק על במה בברודוויי נתקלה בבעייתיים. איזה סוג תגובות הוא קיבל כשהתחיל לספר לאנשים על הרעיון לטיטאניק?

"האנשים הראשונים שסיפרתי להם היו הסופר פיטר סטון שכתב את 1776, המחזמר, והוא אמר שזה מצחיק, תמיד חשבתי שזה רעיון טוב. אני רוצה לכתוב זאת איתך. זה האיש שלקח את השאלה כולה של האם הקונגרס יחתום על הצהרת העצמאות והפך אותה למחזה איכותי. זה נשמע כמו רעיון לגמרי סביר לשנינו".

פשוט אמרתי לפיטר שלמרות שכולם מכירים את הסיפור, איכשהו אנחנו צריכים לשמור על הקהל על קצה הכסאות תוהים מה יקרה ואני חושב שהוא הצליח בזה".

"זה לקח בערך שבע וחצי שנים לפני שזה נפתח. הדברים האלה נמשכים לעיתים קרובות מאוד כשאתה לוקח בחשבון את כל המרכיבים שצריכים להתאחד, מה שאני חושב זה למה זה רעיון חכם למחזמרים לעסוק בסיפורים בעלי טבע נצחי, כמו פיגמליון או טיטאניק, שזה לא רק העניין החם של החודש אלא משהו שיישאר ויהיה עניין לאנשים במשך עשורים".

המאבקים להביא את המחזה לערב הפתיחה פורסמו היטב בעיתונות. האם זה באמת היה כך כמו שהכתבים עשו זאת?

"כל בעיה שאתה יכול לדמיין קרתה עם טיטאניק. התקלות הטכניות היו יוצאות דופן – אנחנו עדיין כועסים על ג'ולי טיילמור ועל ספיידרמן ששברו את השיא שלנו לתקופת התצוגה הגרועה ביותר אי פעם בברודוויי. אנחנו היינו מאוד גאים על החזקה בשיא הזה. העיתונות השפילה אותנו מההתחלה, למעשה אחד מהעיתונים בניו יורק העלה את הביטוי "צפו בהם שרים, צפו בהם רוקדים, צפו בהם טובעים". שום דבר על הסט לא עבד בכלל. הייתה לנו ספינה קטנה אחת שהייתה אמורה לזוז – אבל לא עשתה זאת, המעלית שהייתה אמורה להרים את חצי הבמה עשתה כל כך הרבה רעש שלא יכולת לשמוע את המוזיקה, ואז לפעמים היא לא עבדה בכלל ואז היינו מעלים את האורות ואומרים "גבירותי ורבותי, יש לנו בעיות להטביע את הטיטאניק". כמובן שזה היה שם בעיתונות, ולכן זה היה מרגש כשזכינו בכל אחד מ-5 פרסי הטוני שהיינו מועמדים להם. העיתונות האנגלית והעיתונות מחוץ לעיר הצילה אותנו. כיוון שלא גרו בניו יורק בתקופת התצוגה, הם הגיעו למחזמר עם מוחות פתוחים ללא ציפיות לראות את כל הבעיות ששמעו המקומיים עליהן. כשהם באו הם ראו את המחזמר כפי שהוא נועד להיות והוא באמת הבריק."

ניסיון לשחזר רגע כזה נורא בהיסטוריה בוודאי הגיע עם אתגרים. איך מעבירים רגעים כאלה של אימה על במה במחזמר?

"הייתה לנו רגע במחזמר שבהם הגברים שמים את הנשים והילדים בסירות ההצלה, בחירה בלתי ניתנת להאמין, איך אתה שם את זה במחזמר? אני זוכר שבמחזמר קודם, כתבתי רגע שבו אב צריך להסביר משהו לילד, וזו הייתה הפתרון לסצנה, היינו צריכים להסביר את האימה כפי שהיית מישהו להסביר את היטלר או משהו נורא אחר לילד. גברת טיילור חגרה ילד בחגורת הצלה כשהצוות שר "נפגש מחר". זו הייתה שיר שנכתבה בן לילה, והוצגה במחזמר בלילה הבא ללא תזמורים ומאותו הרגע מזלנו השתנה."

"אני מאמין שמחזמרים צריכים להיות מחזמרי רדיו, בכך שהם צריכים להיות פשוט מקשיבים להם. כמו כן אתה צריך להיות מלחין מלא, בכך שאתה לא רק כותב מלודיה או הרמוניה, אתה כותב את כל המוזיקה. יש לך את הרגע עם מר פליט בקן העורב שלו שר "ללא ירח" והמוזיקה צריכה להעביר את השקט של האוקיינוס. הפקת הטון של המחזמר הייתה קשה, אבל אנחנו קבענו את הטון בפתיחה עם שילוב של אקורדים גדולים וקטנים. המשימה לא הייתה לשכנע את הקהל שהטיטאניק לא תשקע, אלא לשכנע את הקהל שאנשים על הספינה לא האמינו שזה אפשרי, ולכן היו במצב מתמיד של הכחשה אפילו בזמן שהספינה שוקעת."

"אני גם חושב שמתוך כל המחזמרים שעשיתי, על טיטאניק זה המחזמר שנדמה שיוצר פרט בתוך הקבוצה של מי שמציג אותו, בין אם הם קבוצה של בית ספר תיכון מקצועי או ציבורית חובבנית בסביליה או סטבינאג'. זה ממש יוצר קבוצה של יחידים נלהבים וזה הופך לחוויה משנת חיים עבור אנשים אלה. למעשה, תלמיד מחקר סוציולוגיה באוניברסיטה בארה"ב כתב עבודת דוקטורט על הסוציולוגיה של קבוצת חובבים המציגה את טיטאניק. אם תשאלו כל מי שמעלה את ההצגה, החוויה מורגשת מוגברת על ידי תחושת הפרטים שהיא יוצרת. אני חושב שאדם מייחד אותה ומתחיל לחקור מה היה קורה להם אם היו על הספינה ביום ההוא. איך הם היו מתנהגים - האם היו שורדים?"

המחזמר החדש של מאורי, Death Takes A Holiday, יועלה בתיאטרון צ'רינג קרוס מאוחר יותר השנה. מידע נוסף על ההפקה בקרוב. הזמן עכשיו לטיטאניק בתיאטרון צ'רינג קרוס