סקירה: רוח עליזה, תיאטרון הרולד פינטר בלונדון

חתולה התיאטרון שלנו, ליבי פורבס, מתפנקת באהבתה לקאוורד עם מבט על ג'ניפר סונדרס ב'רוח עליזה' שמשוחקת כעת בתיאטרון הרולד פינטר.

הקאסט של 'רוח עליזה'. צילום: נובי קלארק רוח עליזה

תיאטרון הרולד פינטר

4 כוכבים

לרכישת כרטיסים ארקאטי שהינה יותר מבינונית

פעם אחת לקחתי אחיין סטודנט ליצירת המופת של קאוורד, ולריגוש שלי היה שהוא לא ידע שיש ג-----. עד שזה קרה. לכן לדור ההולך וגדל, עם דודות שרוכשות להם כרטיסים בחוכמה, אמנע מחשיפה לא מוצדקת, אפילו אם הפרסום מרמז על כך.

ג'ניפר סונדרס (מדאם ארקאטי) וליסה דילון (רות). צילום: נובי קלארק

בכל מקרה, עבורי הפעם ההתרגשות הייתה שונה, וללא תכנון. זה היה הליהוק של כוכבת הטלוויזיה ג'ניפר סונדרס כנפח המדיום השלוות מדאם ארקאטי. אני מודה שלא ציפיתי להרבה: מאז מרגרט רות'רפורד, קומיקאיות מזדקנות של הישג גוררים תור לתפקיד, רוצות לעטוף עצמן בצעיפים ובחרוזים, לדווש במעלה הגבעה לארוחת הערב של צ'ארלס קונדומיין וטקס הסיאנס בעזרת אופניים נאמנים ("בראש למטה, בלב למעלה ותוך רגע נגמר"). ואז בסדרת תצוגות ראווה לעיני החברה על החיים האחרים ולבצע כניסה דרמטית לטרנס. ראיתי כבר שישה לאורך השנים ולא ציפיתי להנות מסונדרס: אהבתי את 'אבסולוטלי פאביולס', אבל ציפיתי למתיחה מגניבה מדי ומדי הרבה זיהוי-אוהדים.

מדליין מאנטוק כאלווירה. צילום: נובי קלארק

טעיתי. בהפקה המנותבת בבוטות של ריצ'רד אייר, היא מתעלה, אפילו לצד ג'פרי סטריטפילד בתפקידו הראוי של צ'ארלס הקאוורדי, ליסה דילון כברק (ובפעמים מאוחר יותר, נוגעת ללב) רות, ומדלין מאנטוק כאלווירה המדהימה, הנמרצת, המתערטלת, המעשנת קולית ועם פצצת המין. ארקאטי של סונדרס בסופו של דבר בצורה מסודרת: מחטיפה ואינה מצוירת קומיות: דיסקוננת מדעית ולא מוגזמת. רגליים רחבות, אם על מנת להורות על החברה להסתובב בתצורות שולחן מביכות, מנגבת את כדור הקריסטל בבזרה שלה או רוקדת ומדברת בשפות זרות, היא מאמצת לחלוטין ומאמינה בתפקיד. אף לא אדינה מונסון מופיעות לרגע. אף צעיפים גם כן, רק חלוק וכובע פייזלי שאני רוצה בעצמי.

ליסה דילון (רות), לוסי רובינסון (גברת ברדמן) וג'פרי סטרייטפילד (צ'ארלס). צילום: נובי קלארק

אז, עונג: זה לא חדש לרובנו, "פארסה בלתי סבירה" הזו של קאוורד הורכב בשישה ימים על חוף הים: אנחנו הזקנים יודעים טוב מדי את תצפיתו היבשה והחריפה של הפארסה שהיא תשוקה, סכנות הזיכרון והבלתי נמנעת של גירויים נישואיים. אנחנו נהנים מהספרייה הגלרית המפוארת – אחת מהסטים של הבמה שהקהל משתוקק לעבור אליו, כמעט פורנו רכוש. אנחנו נהנים מהמריבות האלגנטיות, אם סגנון פרייבט-לייב לצד צ'ארלס ואלוירה או בזיהוי רב במריבותיו עם רות. יש אורות עמומים ואור כחול-לבן מאיים על הפלואטרים והפלטינום, ואפילו חשיכה מוחלטת אחת. ו- תן לי לומר את זה בלי טיפה של ספוילר - הבמאי אייר נותן לקידום הסצנות האחרונות של רוז וורדל כעזר. קידום מלא. הידד. קח את האחיינים והאחייניות שלך.

מציג בתיאטרון הרולד פינטר עד ה-9 בנובמבר.