ביקורת: פני ואלכסנדר, תיאטרון אולד ויק ✭✭✭✭

השחקנים במחזה 'פאני ואלכסנדר' בתיאטרון אולד ויק. צילום: מנואל הרלן פאני ואלכסנדר

תיאטרון אולד ויק

5 במרץ 2018

ארבעה כוכבים

הזמינו עכשיו

ממוקם בעולם התיאטרון, הסרט הזוכה באוסקר של אינגמר ברגמן 'פאני ואלכסנדר' מתאים באופן אידיאלי לעיבוד במה. בהשראת ילדותו שלו, ברגמן מספר את סיפור המשפחה הצבעונית והזוהרת אקדאל, שבראשה עומדת גברת התיאטרון הלנה אקדאל ובנה הכריזמטי, המשחקן ובן-ניהול אוסקר לצד אשתו השחקנית אמילי ומגוון קרובי משפחה צבעוניים. הסיפור מסופר בעיקר מנקודת מבטו של בנם של אוסקר ואמילי, אלכסנדר, והוא חוגג את הסביבה הליברלית והחמה שהוא ואחותו הצעירה פאני נהנים ממנה עד שהנסיבות מביאות אותם לבית הקר והחמור של הבישוף הלותרני, אדוורד ורגרוס, שהופך לבעלה השני של אמם.

השחקנים במחזה 'פאני ואלכסנדר'. צילום: מנואל הרלן

העיבוד המומחס והמחודש של סטיבן ברספורד שואב מהתיאטרליות של הסיפור המקורי, ונפתח במונולוג של אלכסנדר אל הקהל. הוא מלא אזכורים לשייקספיר, במיוחד 'המלט', וכן הד למחזות של איבסן כמו 'ברווז הבר' על משפחת אקדל הנמנעת מהמציאות על ידי חיים בעולם של הונאה עצמית. עולמם של האקדאל מלא דמיון, סיפורים, קסמים ובובות תיאטרון בעוד עולמו של הבישוף קודר וחסר צבע – ניגוד המצוין באופן יפה בסטים של טום פיי, החל מהאדומים העשירים של עולם התיאטרון ועד לתיבה האפורה והמוצקנת של טירת הבישוף. נוסף לכך, אהבת האוכל של ברגמן מעניקה לנו את תפריטי סעודות החג המסיביות, החל מארוחת חג המולד המפוארת בבית אקדאל ועד לאוכל הצנוע וחסר הטעם במשפחת הבישוף בחתונת אמי.

קארינה פרננדס ותומאס ארנולד ב'פאני ואלכסנדר'. צילום: מנואל הרלן

כשם שאביו של ברגמן היה במציאות כומר לותרני קפדני, יש באורך החיים של הילדים איכות אגדה ואילו כעסו של אלכסנדר כלפי האל ופחדו מהמוות מומחשים בהופעת המוות עצמו על הבמה. עם זאת, המחזה אינו סיפור מוסרי בשחור ולבן. בעוד שהאקדאלים חמים ונדיבים, הם גם חסרי אחראיות כלפי חיי אחרים ורגשותיהם, ללא חרטה, מה שמניח את דגש הבישוף על משמעת וחיים צנועים באור חיובי יותר.

קווין דויל וקתרין ווקר ב'פאני ואלכסנדר'. צילום: מנואל הרלן

אדוורד, קונטרולי ואמנם מחויב לחלוטין אך עם זאת מכווץ ועוררף, נמנע מלהפוך למפלצת הודות לביצועים המדודים של קווין דויל שמביא לקרקטור אנושיות שיכולה אחרת להיות נבל שטחי. קתרין ווקר מטפלת באופן משכנע בהפיכתה של אמילי משחקנית חופשית במשפחה של חסרי התקשרות, לרעייתו של נוצרי אדוק, וחושפת לנו אישה שנקרעת בין עולמות הללו. כפטריארכית של משפחת אקדאל, פטאנלופ וילטון קורנת חום והומור, ומגלמת את הקסם של החיים הזוהרים שברגמן הציע לנו גם בסרטו משנת 1955 'חיוכים של לילה קיץ' – שבהשראתו כָּתַב סונדהיים את המחזמר 'מוזיקה של לילה קטן'. הוא מלווה במייקל פֶנינגטון המוסיף קסם מבריק לתפקיד דוד איסאק, חבר המשפחה והקוסם. הם בין כמה מהביצועים המעולים מבין צוות שחקנים רחב, מיונתן סלינגר ותומאס ארנולד כבנים של הלנה, גוסטב אדולף וקארל ועד למישה הנדל שערכת בכורה מושכת כבמה מרשימה כאלכסנדר.

מייקל פֶנינגטון ב'פאני ואלכסנדר'. צילום: מנואל הרלן

באורך של שלוש וחצי שעות כולל שני הפסקות, ברספורד ניסה ללכוד הרבה מהקסם והפרטים של מיני-סדרה בת חמש שעות של ברגמן וגרסת הסרט משנת 1982 שנמשכה למעלה משלוש שעות. אף שהזוהר הוויזואלי של המקור קשה לייצוג על הבמה, להפקה יש סגנון משלה וברור בזכות העיצובים של פיי והתאורה של מארק הנדרסון. למרות אורכו, המחזה לעולם אינו משתרע תחת הבימוי של מקס וובסטר, ונושא אותנו עם שילובו המפתה של דרמה, קומדיה וקצת קסם.

מוצג עד 14 באפריל, 2018

הזמינו עכשיו ל'פאני ואלכסנדר'