ביקורת: איך לא לטבוע, תיאטרון טראוורס, פסטיבל אדינבורו ✭✭✭✭✭

פול ט דייויס מבקר את ״כיצד לא לטבוע״ מאת ניקולה מקארתי, המוצג כעת בתיאטרון הטרוורס כחלק מפסטיבל אדינבורו פרינג'.

צילום: מיחאלה בודלוביץ כיצד לא לטבוע תיאטרון טרוורס, אדינבורו פרינג'

10 באוגוסט 2019

5 כוכבים

הזמנת כרטיסים

כשהיה ילד, במהלך הסערה בעקבות המלחמה הקוסובונית, נשלח דריטאן קסטרטי, על ידי אביו, למסע מסוכן לבריטניה, שם היה מאמינים שיגדל לגיל 18 ויחיה חיים טובים יותר. זהו סיפורו האמיתי, שבוצע והותאם על ידי ניקולה מקארתי עם דיטאן. המחזה הוא מסע דרך תרבויות, גבולות, בתים ורגשות ומועלה בבהירות על ידי ניל בטלס, שגם יוצר את הכוריאוגרפיה המהממת והזורמת. האנסמבל כולו משחק את דיטאן וכל דמות ביצירה ועבודתם היא חלקה וזורמת. דריטאן עצמו מספר ומשתף את סיפורו עם אג'אז עווד, אסמה ביילי, דניאל קהיל, ראובן ג'וזף, והם פועמים כליב אחד. החצי הראשון, יצירת סירות, משאיות, רכבות והובלות מסוכנות, הוא צורב ומהותי, מסעות שנוצרים עם אביזרים מינימליים. הסצנות של סירות קטנות בחסדי האוקיינוס עוצרות נשימה. אך החצי השני הוא אפילו עוצמתי יותר כשדיטאן נכנס למערכת החברתית בבריטניה. גילוי עלילה, הסמכות אינה יוצאת מזה היטב. אך בהדרגה הוא מוצא אנשים טובים, הורים מאמצים טובים, וכאן התחילו דמעותיי לנשור, מורה שמציל אותו. השאלה, "למה אבא שלי עשה את זה" עוברת לאורך כל המחזה, והוא מגיע לשאול זאת בסוף המחזה, כשדיטאן חוזר הביתה למדינה שהוא כבר לא מרגיש שייך אליה. אבל איפה זה בית? זו שאלה שנשאלת בפרינג' של השנה, וההפקה היפה הזו אינה מספקת תשובות קלות. המחזה יישאר איתכם זמן רב לאחר שדיטאן סיים לספר לכם את סיפורו, והוא מעורר השראה ומרגש, הסיפור של ניצול מהרע והטוב שבאנושיות.