ביקורת: הבנות של ג'רי, תיאטרון ג'רמין סטריט ✭✭✭✭✭

הבנות של ג'רי

תיאטרון ג'רמין סטריט

16 במאי 2015

5 כוכבים

איזו הבדל זה עושה כשיש את הדיווה הנכונה.

כעת מוצג בתיאטרון ג'רמין סטריט הוא הבנות של ג'רי, חידוש שהחל את דרכו בסטודיו סיינט ג'יימס עם צוות שחקנים מעט שונה. קראו את הביקורת שלנו על ההפקה ההיא.

הפקה זו מתגאה באמה ברטון והיא עושה הבדל עצום. ברטון היא, ללא ספק, בחורה של ג'רי הרמן. יש לה לב גדול והיא מבצעת עם קסם חמים ונוצץ שמפתה וגם אימאי. אפשר לדמיין אותה כאיירין מולוי או דולי לוי, כמיימ (בעוד עשור) או כמייבל. יש לה שיק, אמפתיה וקול קטיפה נפלא שיכול לרגש וגם לעורר צחוק אמיתי.

עבודתה כאן ראויה להערכה מכל בחינה. הביצוע שלה לשיר אם הוא היה נכנס לחיי היה מרהיב ביופיו, נגע באמת של הערצת הורה, והיה מלא בצער של אובדן בלתי נמנע. אני לא רוצה לדעת, מתוך עולם יקר, בוצע בעוצמה מרהיבה, ושיר על החול אפשר לברטון להראות את הרגישות האוהבת שלה. הופעתה הקומית המפוארת, נלסון, אפשרה לברטון להראות איזו כישרון מגוון היא.

לצפות בברטון מופיעה כאן, ללא מאמץ, בקלות, עם סטייל מרשים וקול אמיתי וחיוני, עורר תהייה למה היא לא לוהקה להפקות מרכזיות לאחרונה: עשוי בדגהאם, אישה על סף התמוטטות עצבים וחברה גבוהה - כל אחת מהן הייתה משתפרת משמעותית אם ברטון הייתה לוהקת אליהן.

כי ברטון היא לא רק כוכבת נהדרת, היא שחקנית צוות נפלאה. הנוכחות שלה כאן מוציאה את המיטב בשותפותיה, ריה ג'ונס ושרה-לואיז יאנג. כשהן שלושתן שרות ורוקדות יחד, לא ניתן למצוא פגמים בהפקה. ההרמוניות חזקות ובטוחות, ומעניקות עומק אמיתי ללחנים המופלאים של הרמן.

ג'ונס היא מבצעת מוכשרת, זמרת נהדרת, והיא מביאה עמה עושר של ניסיון, וטון חם ומלא לשלל הביצועים שלה של אני מה שאני, לפני שהמצעד עובר והזמן מרפא הכל, כולם סטנדרטים. היא חודרת דרך המסך המוכר שמכסה את השירים הללו (יותר מדי גרסאות של אנשים רבים מדי) ומוצאת דרכים רעננות ומרגשות לבצעם. היא גוברת.

יאנג השתפרה במהלך הזמן בהפקה הזו, ולמרות שקולה אולי לא חזק ובטוח כמו של שותפותיה, היא מוכרת את הסולו שלה בקלות, בחצץ, בשם מצחיק להפליא, מה שמעמיד אותה באותה ליגה עם קולגותיה. עבודתה הקומית ב'קח את זה הכל' ובכלוב עליז הוא משעשע להפליא; כל מילה נחתכת כראוי לצורך השפעה הומוריסטית.

יש תמיכה מצוינת ממנהל המוזיקה, אדוארד קורט, שמנגן בפסנתר, רוקד טאפ ורוקד כאיטר משחק (כולם מצוין) וסופי ביירן שמנגנת בכלים שונים ויוצרת עץ חג המולד נהדר באחת הסצינות הטובות ביותר: אנחנו צריכים חג מולד שמח.

החזון והבימוי של קייט גוללדג' עובדים הרבה יותר טוב במרחב החם והמתוק בג'רמין סטריט מאשר ב"חלל הריק" שהוא הסטודיו סיינט ג'יימס. יש תחושה ברורה של סלון הרמן במשחק, עם תחושה עדינה של "שניים ביום" לתפאורה, ותחושת נוסטלגיה מתמדת שמתבטאת בתמונות הממוסגרות של דיוות מפורסמות שתלויות על הקירות. הכל רגוע והפוקוס ניתוחי, כראוי, הוא על התשוקה, החום והיופי של הלחנים והמילים של הרמן.

הכוריאוגרפיה של מת'יו קול היא נעימה ומחזיקה - הקש בעיותיך משם הוא תחת השפעה אמיתית. כל אחד משלושת הכוכבים זז טוב והכי חשוב, עובדים ללא כל ניסיון להתמקד או "להיות הכוכבת". הם יודעים שהרמן הוא הכוכב והם משרתים אותו באופן מצוין.

מעניין, בגילגול הקודם, הרגשנו רצון ללמוד יותר על הרמן, לשמוע עוד קטעים ואנקדוטות על חייו וקריירתו. הפעם, עם זאת, זה לא היה עניין; למעשה, כל כך היינו מעוניינים לשמוע יותר מהמוזיקה שביצע השלישייה הנפלאה הזו, שההשתלות נראו מעט ארוכות מדי, מעט חודרות מדי.

זו לילה מרהיב אמיתי בתיאטרון המוזיקלי. חוץ מ"צועניה", אין דבר שישתווה לכך שמוצג כיום בלונדון מבחינת ערך לכסף ושמחה בלתי פוסקת.

הבנות של ג'רי מוצגת עד ה-31 במאי 2015 בתיאטרון ג'רמין סטריט