ביקורת: פאטי לופון, תיאטרון לסטר סקוור, ✭✭✭✭✭

דיויד ריצ׳רדס משתעשע באור הזרקורים של אגדת תיאטרון בכיכר לסטר.

2 פרסי טוני + 1 אוליבייה = אישה מוכשרת אחת. תיאטרון כיכר לסטר מארח את אגדת התיאטרון המוזיקלי פטי לוּפון שתופיע.

סת׳ רודצקי הוא שותפה לפשע בערב (אגדה בפני עצמו כפרפורמר, כותב, מנחה רדיו וטלוויזיה; אנציקלופדיה מהלכת, מדבר, שר ורוקד על תיאטרון מוזיקלי וכוכביו). המשימה הראשונית של רודצקי היא לחמם את הקהל לפני שלוּפון תופיע. זה לוקח לו שניות ספורות לגרום לקהל לצחוק. הוא שילוב של התלהבות, תשוקה, ידע, בידור, קומדיה (ומה שנראה כמו 7 הפוך כפול!) כשהוא נותן טעימה מההופעה הנוכחית שלו דקונסטרוקציה של ברודווי, בו הוא עושה בדיוק את זה בצורה אוהבת אך היסטרית.

ההפסקה מגיעה ללא הופעה של לוּפון אך אין סימן לאכזבה מכל משתתף. רודצקי עשה את עבודתו. האווירה רועשת. הגיע הזמן ללוּפון.

פחות מדקה עוברת מהרגע לוּפון נכנסת לאור הזרקורים ועד הצליל הראשון יוצא מגרונה. היא נותנת לקהל שלה את מה שהם מכירים, מעריצים וכמהים לשמוע, הכל הולך להיות יפה. אם אקסטזה הייתה ניחוח האוויר היה עשיר בזה, זולג מאולם הקהל המאושר. השיר הראשון שלה הוא תחושה, כמו גם השני, וכך הלאה וכך הלאה. היא לא מאכזבת אפילו פעם אחת. היא טובה כפי שתמיד הייתה; חזקה, מבריקה, מלאה בנוכחות במה. הגברת בת 64 ועדיין ״יש לה את זה!״. היא משמחת ומרגשת את הקהל שלה עם אוויטה ״מפתח מקורי!״ צועק רודצקי, ומעבירה אותם לדמעות עם ביצועים מדהימים של עלובי החיים, בין רבות אחרות שהן יוצאות דופן.

לוּפון ורודצקי הם תענוג לצפות, לפעמים כמעט זוג קומיקאים, כשהם משוחחים על הקריירה שלה, צוחקים ושרים את הלילה בצורה מאוד קלילה, אך חלקה ומקצוענית. רוב חברי הקהל המגיעים למופע הזה יהיו בעלי ידע בנושא, וניתן לומר ששלושה קידות מלאות מהקהל הזה הם עדות מספקת לכך שהם לא יתאכזבו.