ביקורת: ריגולטו, אופרה הולנד פארק, לונדון ✭✭✭✭

טים הוכשטרסר סוקר את האופרה ריגולטו של ורדי בהפקת אופרה הולנד פארק כחלק מעונת 2023 שלהם.

סטיבן גד (ריגולטו) ואליסון לנגר (ג'ילדה). צילום: קרייג פולר ריגולטו

אופרה הולנד פארק

1 יוני 2023

4 כוכבים

אתר האינטרנט של אופרה הולנד פארק ריגולטו היא אולי המקורית ביותר מתוך שלושת האופרות שמסמנות את הציר המרכזי בקריירה של ורדי כמלחין. הגוון הכהה שמאפיין את התזמור, המיקוד הצר בקשר בין אב ובתו, המיומנות הדרמטית שבה מוסכמות האופרה כמו הקללה משתלבות ומועצמות עם ריאליזם פסיכולוגי חודר, כל אלה מסמנים את האופרה הזו כמשהו מיוחד. זה הוכר כבר בבכורתה בשנת 1851, והיא מעולם לא ירדה מהבמה.

צילום: קרייג פולר

זהו אתגר תובעני עבור במאי למצוא אמירות חדשות על יצירה כל כך מוכרת ואהובה, אך ססיליה סטינטון עושה זאת על ידי העברת החצר המושחתת של מנטובה למכללת אוקסברידג' בתקופת Brideshead Revisited, מאוד משוכתחת, שבה הסמכות אינה מכובדת, ולחולשות ולשכרות ויחס רע לנשים יש מקום נרחב. הנגיעה התקופתית הזו מאותתת לנו כבר בהתחלה כשהמוזיקה לריקוד הפתיחה מושמעת על פטיפון ישן, נגיעה חכמה שמסלול דבר כבר אחרי שהתזמורת האמיתית נכנסת.

אלסנדרו סקוטו די לוציו (דוכס מנטובה) והדלי פדלי (מדלנה). צילום: קרייג פולר

עם זאת, ככלל הפרשנות הזו מתוכננת היטב, לא רק בדמותים וההיררכיה, אלא גם במשתמע בעיצוב הבמה. זהו אחד מהמקרים שבו הבמה מאוד רחבה אך רדודה משתרכת היטב בפארק הולנד. רצפות הארונות הארוכות, חדרים מחופים ומשטחי עץ כהים מתחלפות בגמישות מן פנים המכללה לבר מפוקפק והבמה הקדמית הנבנית סביב התזמורת (חדשנות מועילה של שנות המגיפה) מדגישה את ההפרדה בין החיים הפרטיים של ריגולטו לבין בידודה של ג'ילדה ביעילות רבה.

צילום: קרייג פולר

לי ריינולדס מנצח על הסינפונייטה של עיר לונדון עם עדינות רגועה. עולמם של צלילי האופרה הזו לא יכול להיות שונה יותר מהממשיכים אותה ב'איל טרובאטורה'. ישנם מעט רגעים של רעש בלתי מסופק ואפילו סערת הסיום של המערכה השנייה היא יותר מאוימת ולילית מאשר שובה לב. מרקמים דקים וגוונים דינמיים הם קריטיים לתפוס את האווירה של קונספירציה, הונאה וחיים מעוכבים המרחפת על פני הפעולה. תחת מקלות משכנעים שכזה, האפקטים נרשמים במלואם.

סטיבן גד כרגולטו. צילום: קרייג פולר

הביצוע של סטיבן גד בתפקיד הכותרת מעורר כבוד על אף היותו ברור שהוא בעל הפרעה קולית. זהו גילופ חום מזה שהוא רגיל, שבה אנחנו חשים מיד שהוא נתון לחסדי התרבות החצרית ולא לכוונתו ההומוריסטית החדה. חקוקתו כווטרן מלחמה נכה - אולי חבר קבוע או נושא בחצר - במקום חטוטן, מגבירה את הפרשנות הזו. כך שהליך נקמתו מכוון יותר אל הדוכס ואל משרתיו, והוא מחזר את התבוסה של מונטרונה. חרטתו מועברת בעוצמה בלתי נשכחת בגוון כהה.

אליסון לנגר כג'ילדה. צילום: קרייג פולר

הביצוע הממריא כאן הוא של אליסון לנגר כג'ילדה. לעתים קרובות היא משוחקת כדמות פאסיבית מדי, פשוט בשבייה של הגברים סביבה. הפעם היא בעלת נוכחות רבה יותר מלכתחילה, מחורמסת מהמחוייבות ובדרף לפתח את הקשר החדש שלה עם האיד שמתגלה כדוכס. זה מוסיף עוד רגש לעדינות הביצוע של האריה המרכזית 'Caro nome', ולהתערבויות המאוחרות שלה שבה היא מסרבת לקורבן קל. הסיום של האופרה מציגה גם חידוש מבויים בהשראה אשר יש לה לעזוב דרך הקהל במקום להתעורר בחסם שבו ריגולטו גילה אותה על רקע המוות.

סיימון ווילדינג (ספרפוצ'ילה) ואליסון לנגר (ג'ילדה). צילום: קרייג פולר

התפקידים הזוטרים ממולצים היטב, עם ספרפוצ'ילה ומדלנה מוצגים בעושר גדול יותר מהמקובל על ידי סיימון ווילדינג והאנה פדלי. המקהלה, כרוב הפעמים בהופעות אופרה הולנד פארק, בצליל מפואר וכולניהם מבצעים את סיפוריהם באופן אימן. משהו פחות משכנע הוא אלסנדרו סקוטו די לוציו בתפקיד הדוכס, עם סימני התגוננות בקולו העליון.

בסיכום, הפקה זו היא פתיחה מצוינת לעונה בהולנד פארק, המשלבת את הרגוליות הגבוהות הרגילות עם נחישות למצוא מסלולים חדשים להצגת חומר מוכר.

ריגולטו רץ עד 24 יוני 2023