ביקורת: פרי מוזר, תיאטרון בוש ✭✭✭

מארק לודמון מבקר את ההצגה 'פרי מוזר' מאת קריל פיליפס, שמוצגת כעת בתיאטרון בוש בבימוי של ננסי מדינה.

טוק סטיבן (אלווין) ודברה מייקלס (ורניס) ב'פרי מוזר'. צילום: הלן מארי פרי מוזר תיאטרון בוש, לונדון

שלושה כוכבים

הזמינו כרטיסים

לפני שנה, תיאטרון בוש העניק לנו חידוש מרשים למחזה הפנומנלי של ווינסום פינוק מ-1987, 'עזיבת בית', שחקר את חוויותיהן של שתי דורות ממשפחה בלונדון עם מורשת קריבית. כחלק מסדרה מזדמנת שנקראה בשם "העברת המקל" שמקדשת את עבודותיהם של מחזאים בריטיים 'בני צבע', זה המשיך בחידוש של מחזה נוסף, 'פרי מוזר' מאת קריל פיליפס אשר הוצג לראשונה ב-1980. גם הוא מסתכל על סכסוך בין-דורי במשפחה בריטית שחורה שהועברה מהקריביים אבל, למרות הבזקי גאונות, הוא בכללותו חסר את ההשפעה שהנושא שלו מצריך.

הכותרת נזכרת בשיר הלהיט של בילי הולידיי על הלינץ' בדרום העמוק של אמריקה שבו נרצחו אלפי אפרו-אמריקנים באכזריות עד השנים האחרונות של שנות ה-60. סיפור זה מתרחש באנגליה (כנראה לונדון, לשפוט לפי המבטאים) אבל חושף את השפעת הגזענות וההפליה על חייהם של ויויאן ושני בניה, אירול ואלווין, שעזבו את הודו המערבית לפני 19 שנה. שני הבנים, שכבר בגרו, הגיבו על ידי התבססות רדיקלית בעוד אמם מתעקשת להימנע מעימות עם מציאות חייה כאישה שחורה בבריטניה של שנות ה-70. מעבר לדלת, חברתה הטובה ורניס מתמודדת עם בעיותיה שלה עם בת העשרה שלה, שרמיין, שהפסיקה לדבר איתה באופן מסתורי.

ג'ונתן אג'איי (אירול) וטוק סטיבן (אלווין) ב'פרי מוזר'. צילום: הלן מארי

תקשורת עומדת במרכז המחזה. באחת הסצינות החזקות ביותר, ויויאן חושפת בנועם את חוויותיה שלה עם גזענות באנגליה - משהו שלעולם לא רצתה לדבר עליו עם ילדיה. סירובה לדבר על העבר גורם לכך שלבנים שלה אין מושג מה היא עברה וכמה היא "חולה ועייפה", אבל באותה מידה גם אין לה הבנה של התסכול שהם מרגישים. בגילום של ראקי איאלה, היא מתחילה להראות את הסדקים כשהאסטרטגיה שלה של שתיקה מתבררת כחסרת תושייה.

עם תספורת אפרו גזורה רע, ג'ונתן אג'איי נע בין דיבור שקט לזעם אלים בתור אירול בן ה-21, המנסה לנווט את דרכו בין רגשותיו המנוגדים לגבי זהותו ולחיות במדינה שבה הוא בסיכון מתמיד להותקף בגלל גזעו. טילי סטיל מצוינת כחברה הלבנה והצעירה שלו, שלי, שנשברה מבעיות המשפחה שלה ומוכנה לעבור עולם לטובת אהבתה אליו. דברה מייקלס גם היא זוכרת כהוורניס החטטנית אך התומכת, תוך שהיא מזריקה רגעים מקסימים של קומדיה. טוק סטיבן בולט בהופעה מבריקה כאח הבכור, אלווין, שכפוי להתמודד עם תקוותיו ושאיפתיו השבורות.

ג'ונתן אג'איי (אירול) וטילי סטיל (שלי) ב'פרי מוזר'. צילום: הלן מארי

בבימויה של ננסי מדינה, זהו חידוש חזק של מחזה שיכול היה להרוויח ממבנה מהודק יותר - המחזה נמשך שלוש שעות כולל הפסקה. בעיצוב של מקס ג'ונס, הסט חלקי ביותר, מכוסה כולו בשטיח בעל מרקם עמוק בסגנון שנות ה-70 שמזמין את חדר המגורים של ויויאן שבו מתרחשת כל הפעולה. (ג'ונס גם יצר גרסה ריאליסטית יותר של חדר מגורים בריטי-מערבי בהודו בלובי של תיאטרון בוש.) עם דמויות ייחודיות ורגעים של כוח רגשי, 'פרי מוזר' לעולם לא משעמם, מושך אותנו יחד עם חשיפת הסודות והשקרים שאנשים מסתמכים עליהם כדי לשרוד.

מציג עד ה-27 ביולי 2019

הזמינו כרטיסים ל'פרי מוזר'