ביקורת: טין דיק, מחסן דונמר ✭✭✭✭

פול טי דייויס סוקר את המחזה של מייק לו, "דין צעיר", כעת בדונמר וורהאוס, לונדון.

דניאל מונקס, רות מדלי, קאלום אדמס ואליס יווקין ב"דין צעיר". צילום: מארק ברנר דין צעיר.

דונמר וורהאוס.

13 בדצמבר 2019

4 כוכבים

רכשו כרטיסים

פורץ לבמת דונמר וורהאוס ומביא עמו מאה אופציות נוספות למשחק מילים, המחזה התוסס של מייק לו משלב סרטי נעורים המבוססים על שייקספיר, (כמו 10 דברים שאני שונא אצלך), ו"ריצ'רד השלישי" להציג מחזה חזק ורלוונטי על זמננו ועל כוח. בהעתקת הקלאסיקה של שייקספיר לתיכון רוזלנד, התלמיד ריצ'רד גלוסטר, שמתמודד עם מוגבלות, מתכנן ומסתבך להפיל את יריבו אדי אייבי ולהפוך לנשיא הכיתה הבוגרת. בעוד מחזהו של שייקספיר במשך מאות שנים נתפס ככלי כוכב לשחקן ללא מוגבלות לבצע את מה שנקרא "גרירת נכות", התסריט של לו מבקש שריצ'רד יגולם על ידי שחקן עם מוגבלות ושהמוגבלות הספציפית שלו תוזכר בטקסט, וגם בק יגולם על ידי שחקן עם מוגבלות. כך, בעודו בידור מרהיב, המחזה גם מעורר בתי תיאטרון וקהל לשקול את הגוף המוגבל.

דניאל מונקס ורות מדלי. צילום: מארק ברנר

דניאל מונקס פנטסטי בתפקיד הראשי, לא רק כריצ'רד גלוסטר אלא גם ברגעי "ריצ'רד השלישי" של פניות לצד לקהל, נאומים והבנה של איך החברה רואה אותו. כמו כל ריצ'רד טוב, הוא לוקח אותנו בנאמנותו, ומראה כיצד אויביו מטומטמים כשהוא מניע אותם, כמה קל ליצור חדשות מזויפות, וכמה הוא מופתע כשהתוכניות שלו מתחילות להתפורר משליטתו. הוא כריזמטי ומרתק, קשה להוריד ממנו את העיניים. בעוד ההתאמה מצמצמת חלקים לכדי סטריאוטיפ מסוים, (המורה המעוררת מידי, הילדה המרשעת, הספורטאי המטופש), השחקנים משדרים כזאת התלהבות שהפגמים הקטנים האלה נעלמים. רות מדלי מצוינת כברברה 'באק' בקינגהם, סוזן ווקומה מצחיקה כאליזבת יורק המורה, שמתרוצצת מנסה לחנך תוך כדי לחנך, קאלום אדמס מושך כאדי אייבי המטופש, אליס יווקין כילדה מרשעת ונוצרית, וסיינה קלי זוהרת כרקדנית אן מרגרט, שהיא כמובן, הופכת למושא האהבה והתכניות של ריצ'רד.

אליס יווקין ודניאל מונקס. צילום: מארק ברנר

התסריט של לו מורכב יפיפה מהמקור של שייקספיר, עם מספיק ערבובי חרוזים כדי לגרום לקהל להתפקע מצחוק מהמחוות לבארד. אבל, יותר חשוב, זהו מחזה לימינו. הבימוי המצוין של מייקל לונגהורסט והתפאורה הבית ספרית המבריקה של קלואי לפרד, משתמשים בטכנולוגיה באופן מבריק כדי להראות את ההשפעות המזיקות של המדיה החברתית. טרולים הורסים את אן מרגרט, וריצ'רד הוא זה ששותל את זרע השמועה מלכתחילה, והנאומים הופכים במידה מסוימת לנשיאותיים, כשהם משקפים את טראמפ, הן של אמריקה והן שלנו. זהו מסע מועמד לחגיגה בת שעה וחמישים דקות שבמהלכן הדבר היחיד שנלעג, במיוחד בריקוד המדהים, הוא המונח מוגבלות. נהנתי מאוד מערב של "דין צעיר". (הנה לכם, רק משחק המילים האחד!)