סקירה: השומרים, תיאטרון ניו וולסי איפסוויץ' ✭✭✭

פול ט דיוויס סוקר את 'משמרת הלילה', הפקה משותפת של חברת התיאטרון אוריג'ינל ותיאטרון יורק, כעת בתיאטרון ני וולסי.

פיבי פרייס בתפקיד קיי וצוות השחקנים של 'משמרת הלילה'. צילום: מארק דואט. משמרת הלילה

תיאטרון ני וולסי, איפסוויץ'. (ובסיור)

1 באוקטובר 2019

3 כוכבים

לוח סיורים

הרומן הקלאסי של שרה ווטרס, 'משמרת הלילה', מסופר בסדר כרונולוגי הפוך, המתחיל ב-1947 ואז חוזר לשיא הבליץ ב-1944 ואז ל-1941. הדמות המרכזית, קיי, מתארת איך היא אוהבת להיכנס לקולנוע באמצע ההקרנה ואז להישאר להקרנה השנייה, מכיוון שמהעבר של אנשים כל כך מעניין, וזה המנגנון שהרומן לוקח. העיבוד של האטי ניילור להפקה המשותפת של חברת התיאטרון אוריג'ינל עם תיאטרון יורק שומר באופן הגיוני על הסיפור ההפוך, אבל זו הצגה שדורשת הרבה תשומת לב. הדמויות מפוצלות, מרוסקות, בתחילת ההצגה, והחלקים מתחילים להתחבר כשההצגה מתקדמת ואנחנו מבינים את האירועים שהובילו לסיפוריהן. הבעיה היא שכל הדמויות מדברות כאילו הן ברומן, והשחקנים צריכים להעביר קטעי תיאור, חלקם ארוכים ומסורבלים.

מרה אלן (מיקי) ופיבי פרייס (קיי). צילום: מארק דואט

יש הרבה חוזקות, לא פחות מכך שווטרס מציבה מערכות יחסים לסביות במרכז הסיפור שלה, ומוסיפה את דאנקן, צעיר שנכלא בשל הומוסקסואליות שלו לאחר שבן זוגו התאבד והניסיון שלו נכשל. אנחנו יודעים שהוא ורוברט פרייזר הכירו זה את זה מהכלא, אבל נגלה במערכה השנייה שפרייזר היה סרבן גיוס. העיצוב של דייויד וודהד מעורר בצורה מתוחכמת את שיא הבליץ, והצוות עובד היטב כדי להעביר את הסיפור. לואיס מקינון משדר ומתרסק כאמור כדאנקן, וסאם ג'נקינס-שאו הוא פרייזר מצוין, וגם קצין אמבולנס וולשי, מצחיק ועדין בשם קול. לואיז קולתהארד היא ויו משכנעת ומרגשת, והסיפור שלה שמתפתח במהלך ההתקפה לילי הוא די עוצמתי, ומשולש האהבה בין קיי, (פיבי פרייס), הלן, (פירלנס רוברטס) וג'וליה, (איזבלה אורבאנוביץ') מתואר בצורה משכנעת.

מאלקום ג'יימס, סאם ג'נקינס שאו ולואיס מקינון ב'משמרת הלילה'. צילום: מארק דואט

ליל התקפת האוויר ב-1944 מבוים בעוצמה על ידי הבמאי אלסטייר וואטלי ומהווה נקודת שיא ודאית, אבל לוקח זמן רב להגיע אליו. זה לא עוזר לעובדה שרוב הדמויות הן אנשים אנגלים מעודנים, מרוסנים, שמדברים מאוד לאט, וכל מערכה נפתחת ברצף תנועה ארוך ובלתי רלוונטי. (מערכה שנייה מתחילה עם כל הצוות עוטים מסיכות גז, מה שגרם לי ללחוש 'האם אתה האמא שלי?', מה שרק מעריצי 'דוקטור הו' יבינו!) בסך הכל, זה שווה להישאר עם ההצגה, כיוון שהגילויים מהנים כי כבר ראינו את התוצאות בתחילת ההצגה, והקטע הוא אטמוספרי כל הזמן.