סקירה: המחיר, תיאטרון ווינדהאם ✭✭✭✭

פול טי דייוויס סוקר את דיוויד סושט בהצגת 'המחיר' של ארתור מילר שמופיעה כעת בתיאטרון ווינד'האם בלונדון.

דיוויד סושט ב-'המחיר'. צילום: נובי קלארק 'המחיר'.

תיאטרון ווינד׳הם, לונדון.

11 בפברואר 2019

4 כוכבים

הזמנת כרטיסים כחלק מהפסטיבל הלא רשמי של ארתור מילר בלונדון, 'המחיר' עובר מתיאטרון רויאל בבאת׳, רגע לפני שהאולד ויק פותח את 'השעון האמריקאי'. המחזה מ-1968 מתרחש בעליית גג של בניין ישן בבראונסטון שבמנהטן, בית ילדותו של ויקטור פראנץ, אשר קבע פגישה עם סוחר עתיקות, גרגורי סולומון, למכור את כל התכולה לפני שהבניין ייהרס. ויקטור, סמל משטרה, מתקרב לפרישה ואשתו אסתר מזכירה לו שהכסף יועיל מאוד. במהלך המשא ומתן, וולטר, אחיו של ויקטור ורופא מצליח שלא דיבר איתו במשך שנים, נכנס והעבר, עם צלו הארוך על האחים, נחשף בדמות זיכרונותיהם מאביהם, הקשיים במהלך השפל הגדול ומה כל אחד מהאחים הקריב כדי לשרוד. מסתבר שאביהם לא היה כפי שהציג, שוויקטור לא היה צריך לבזבז את חייו בעבודת המשטרה, שוולטר נאבק בשדים משלו (מעניין, יש דיון מפורט ופתוח על בריאות הנפש שמרגיש מאוד רלוונטי עכשיו), וסולומון מדי פעם קוטע את הדיון, להוט לסגור את העסקה, יודע שזו ההזדמנות האחרונה שלו לעבוד.

דיוויד סושט וברנדן קויל ב-'המחיר'. צילום: נובי קלארק

הערב שייך לדיוויד סושט ולמופע שלו כגרגורי סולומון, סוחר העתיקות היהודי-רוסי בן התשעים כמעט, שמחפש להשיג את העסקה הטובה ביותר, מרוצה שהשיחה האקראית של ויקטור אליו הוציאה אותו לפנסיה. זהו יצירתי קומי חד ומבריק שמתאים לסושט כמו כפפת יד, והצמדתו לברנדן קויל בתפקיד ויקטור היא תענוג, כל אחד נהנה מהמשחק של השני, כל שורה מצחיקה נוחתת בצורה מושלמת ועם אווירה מוערכת של תחושת העבר כאשר הזיכרונות מתחילים לעלות. חבל שמילר מפנה את סולומון מהבמה ברוב המערכה השנייה, ומחליש את האנרגיה של המחזה. זו לא אשמת השחקנים, ההפקה מאוד מתאימה, אבל סולומון הוא הדמות הדומיננטית ורציתי יותר מסושט שהוא בעצם בתפקיד משני.

אדריאן לוקיס וברנדן קויל ב-'המחיר'. צילום: נובי קלארק

ברנדן קויל מצוין כוויקטור, איש שמבין שהיה צריך להתרחק מאביו כשהייתה לו ההזדמנות, אך שקרים והכחשה עצמית מנעו זאת ממנו, והוויכוח עם אחיו וולטר, הופעה מורכבת ומרשימה של אדריאן לוקיס, הוא נלהב ומאוד טוב בזמן, הוויכוח מדליק ונותן צורות לכעס שלהם עם כל גילוי חדש. שרה סטיוארט עושה את המיטב מאסתר, תפקיד מיושן שניתן היה לערוך מהמחזה ללא שינוי רב של התוכן או המבנה; היא שם כדי לקדם את הסצנות קדימה. עם זאת, זה אינו ממיטבו של מילר, המחזה כתוב יותר מדי, הדמויות מגיעות ליציאתן יותר מדי פעמים לפני שגילוי נוסף מגיע, והסיכון אינו גבוה כמו ב-'המלט זכרון' או 'מותו של סוחר', וחסר לו את המכה הקוטלת. ייתכן כי ההפקה האלגנטית של ג'ונתן צ'רץ' הייתה צריכה לקצץ מעט בטקסט. סט המצויין של סיימון היגלט נתן מרחב משחק בולט אך ערם רהיטים באופן שנראה כאילו הוא עשוי למעוך את האחים - כפי שההיסטוריה.

ברנדן קויל ושרה סטיוארט ב-'המחיר'. צילום: נובי קלארק

עם זאת, כאשר גרגורי סולומון חוזר לסגור את המחזה, אנו תוהים אם הוא נשלח כדי לגשר בין האחים. כשהוא יושב בכיסא אביהם וצוחק מ"תקליט צחוק", אנו מבינים שהוא גילום הפטריארך, התרמית הערמומית שתשרוד. זו מלאכת משחק תענוגית שעושה הרבה כדי לפצות על מחזה שנגמל מעט בחלק השני.

הזמנת כרטיסים להצגה 'המחיר' בתיאטרון ווינד׳הם