סקירה: The Welkin, התיאטרון הלאומי ✭✭

דני קולמן-קוק סוקר את המחזה של לוסי קירקווד, 'The Welkin', שמוצג כעת בתיאטרון ליטלון, בתיאטרון הלאומי בלונדון.

The Welkin

התיאטרון הלאומי

22 בינואר 2020

2 כוכבים

הזמנת כרטיסים

הנושא של 'The Welkin' מעורר השראה. כל חברי חבר המושבעות הן נשים שנאלצות לשפוט במקרה של אישה אחרת; שתים עשרה נשים זועמות, ממוקמות במאות שנים לפני הנרי פונדה.

זה נובע מהחייאת מסורת שנשכחה מזמן, "חבר מושבעות של מטרונות". אלו היו הנשים שהוטלה עליהן המשימה הלא-נעימה להחליט האם נאשמת בהריון, החלטה שיכולה הייתה להבדיל בין תליה או גלות במושבות של אז.

זו הפקה סבוכה ולא נוחה שמנסה להתמודד עם נושאים ודמויות מרובות ולא מצליחה להבליט אף אחת מהן מספיק, למרות אורכה המסיבי.

זה אומר שהשיא לא מפותח מספיק כאשר ישנם חלקים אחרים שמרגישים כשלים להתכווץ, כמו שיר מיותר ואנכרוניסטי במחצית השנייה.

עם זאת, ישנן הופעות מוערכות בין רוב משחקניות, למרות שחלק מהמבטאים היו מדויקים יותר מאחרים.

ריה זמטרוביץ' נוגעת ללב כסאלי פופי, נערה נוהמת שמואשמת ברצח הילד של משפחה בעלת קרקעות. היה זה אומץ אמיתי מצד הסופרת לוסי קירקווד לבנות את הדמות כבלתי מוסרית וחסרת רחמים, ולא כקורבן לרצח משפטי, וזה מראה על הכישרון של זמטרוביץ' שהיא הצליחה לעורר כל כך הרבה אמפתיה מתפקיד כה קשה.

גם מקסין פיק נתנה הופעה ממקבוד כביכול כיחידה מקומית ליזי, למרות שהדמות שלה הייתה אחת מכמה שהייתה נטייה לדיון יתר לא מציאותי, יחד עם כמה דיאלוגים עשירים בהסברים.

הסט של באני כריסטי מרהיב, אף שהשילוב של מרחב רחב וההיגויים המפורטים שכבר הוזכרו גרמו לכך שכמה שורות חשובות הלכו לאיבוד באוויר.

'The Welkin' הוא מחזה עם פוטנציאל רב, אך נדרשת שקיפות זהירה כדי לתת לו מיקוד ברור יותר ועמקות נושאית. כרגע 'The Welkin' מרגיש כמו מחזה שמרוחק כמה טיוטות מלהיות גדול.

תמונות: ברינקהוף מוגנבורג