ביקורת: שלוש אחיות, תיאטרון אלמיידה ✭✭✭

דני קולמן-קוק סוקר את המחזה של אנטון צ'כוב, שלוש אחיות, המוצג כעת בתיאטרון אלמיידה, לונדון.

השחקנים של שלוש אחיות. צילום: מארק ברנר שלוש אחיות

תיאטרון אלמיידה

17 אפריל 2019

3 כוכבים

הזמנת כרטיסים לפני מספר חודשים הפיק תיאטרון אלמיידה את אחד המחזות המעוטרים ביותר של השנה, קיץ ועשן, שכלל נצחון השחקנית הטובה ביותר באוליבייה לכוכבת העולה פטסי פרן.

פרן מתאחדת עם הבמאית רבקה פרקנול וכמה מחברי הקאסט האחרים לגרסה זו של שלוש אחיות מאת צ'כוב, סיפורה של שלוש אחיות עירוניות הנאבקות בחיים באנונימיות פרובינציאלית.

אמנם זוהי הפקה מהנה ושחקנים מנוסים, היא לא ממש מגיעה לשיאים של קיץ ועשן, וגם לא משתווה לאונקל וניה המצויין שהוצג באלמיידה לפני מספר שנים.

פנינה צ'נדה (מאשה), פרדי מרדית' (אנדריי) ופטסי פרן (אולגה) צילום: מארק ברנר

זו הפקה חריגה, שאינה כפופה למבנים מסורתיים של הגדרות תקופתיות ומיקומים גיאוגרפיים. הדמויות מדברות באנגלית מודרנית, אך חולמות על עתיד שבו "נשים תלבשנה מכנסיים". הן מדברות על דו-קרבות ישנים ובו זמנית מצטלמות בסטייל אינסטגרם. התחפושות מעורבבות אף הן, עם אופנות היפסטריות בשילוב לבוש צבאי ישן.

זה לכאורה החלטה אמנותית מכוונת, אבל היא שודדת מהמחזה את ההקשר החיוני שלו גם מסיחה את הדעת מהאמפתיה שעלינו להרגיש כלפי שלוש האחיות. קשה להרגיש את הבידוד הכפרי שלהן על במה יחסית אנמית, כשלא נדמה שהן יכולות פשוט לעלות על אירופלוט כדי להגיע לארץ המובטחת שלהן.

השחקנים של שלוש אחיות בתיאטרון אלמיידה. צילום: מארק ברנר

למרות בימוי שמתקשה לעבוד עם הסיפור עצמו, חלק מההופעות היוצאות מן הכלל מצליחות לשמור על ההצגה רצה. לשלוש האחיות כימיה מושלמת והן נראות כאחיות אמיתיות, עם כל האהבה והמריבות המשתמעים מכך.

פטסי פרן כרגיל מצוינת כאחות הבכורה, אולגה, אם כי הליהוק קצת צורם לאור מראה הצעיר במיוחד שלה. פנינה צ'נדה הייתה צינית באופן הולם כמאשה, וריה זמייטרוביץ', אשר הופכת במהירות לכשרון אמיתי, מתעדת במיומנות את המסע של אירינה מעיניים פקוחות לעייפות עולם.

פנינה צ'נדה (מאשה), ריה זמייטרוביץ' (אירינה), שובאם סראף (ניקולאי) ולואיס צ'ימימבה (נטשה). צילום: מארק ברנר

אולם, בעיני, ההופעה המרתקת ביותר הייתה של אליוט לוי כפיאודור, בעלה האומלל של מאשה, שאינו מודע לרומן שלה. לוי מגלם דמות מעוררת רחמים זו בברק, מוציא את הפוטנציאל הקומי, אך גם מספק רגעים עצובים מרירים כאשר הוא עושה את השלום עם נישואיו החסרי אהבה.

זו בהחלט לא הפקה רעה, מכילה את כל הדרמה והמתח של צ'כוב קלאסי. עם זאת, לעיתים היא נראית אבודה או זקוקה לאותו סוג של בהירות שאולגה, מאשה ואירינה מבקשות.

עד 1 ביוני 2019

הזמנת כרטיסים לשלוש אחיות בתיאטרון אלמיידה