חדשות במה
ביקורת: אמריקן אידיוט, תיאטרון האמנויות ✭✭✭
פורסם ב
23 ביולי 2015
מאת
דניאל קולמן קוק
צוות השחקנים של American Idiot. צילום: דארן בל American Idiot
3 כוכבים
תיאטרון האמנויות
22 ביולי 2015 הזמנת כרטיסים
לא לעיתים קרובות תשמעו את Green Day מוזכרים באותו משפט עם Abba ו-The Four Seasons. ובכל זאת, הפופ פאנקיים הללו הצטרפו לאלה הישנים כדי להוסיף לרשימת מחזות הזמר בג׳וק בוקס של הווסט אנד. המופע נפתח בברודווי ב-2010 וסייר בבריטניה שנתיים לאחר מכן - הוא חזר עכשיו ומופיע בתיאטרון האמנויות ליד כיכר לסטר.
העלילה פשוטה (עד כדי כך שלעיתים קרובות תשארו ממתינים להפתעה שלא מגיעה) – בני הנוער המתוסכלים ג'וני, וויל וטוני יוצאים כל אחד בדרכי בריחה שונות במרדף אחרי חיי המתנה בעיירת הפרברים המנומנמים. ג'וני מחפש חיים בעיר הגדולה, שם הוא מוסח על ידי סמים ובנות יפות; טוני מצטרף לצבא ומשרת בעיראק, בעוד וויל מנסה להיות אבא מחויב לילדו החדש לאחר שגרם להיריון לחברתו.
צלו של עידן השמרנות בתקופת בוש ופיגועי ה-11 בספטמבר משתקף על הפקה זו, אשר כולה לוכדת בקלות את הצליל הפוליטי הזועף של Green Day. אף שהזעם הוויזראלי הזה מביא למספר שירים מרהיבים (לפעמים ממש רוצים לקום ולעשות מוש), הוא אינו מוביל לעומק וסובטיליות רבים. הוא מתמודד עם האתגר התמידי של מחזות זמר בג׳וק בוקס – לנסות לספר סיפור ללא חירות על הליריקה. זאת מודגשה עוד יותר על ידי העובדה שהמוזיקל מושר כולו; בלי דיאלוג מבסס, זה מאמץ אמיתי עבור הדמויות להתרחב מעבר לקריקטורות קולניות.
בעוד שחלק מהמספרים הכבדים בגיטרות של האנסמבל מתמזגים לפעמים לכדי אחד, הלהיטים הרכים יותר של Green Day קיבלו טיפול יצירתי הרבה יותר. Boulevard of Broken Dreams הייתה מבוימת ומסודרת בצורה מושלמת, כמו גם הקלאסיקה Wake Me Up When September Ends. רגע השיא של המופע היה Extraordinary Girl, הבלדה שוברת הלב של טוני ממיטת בית החולים שלו – שירה נפלאה, עם תאורה ותלבושות שנשארות בזיכרון.
ההצגה נישאה על הרגעים האלו ועל האנרגיה הגבוהה הבלתי פוסקת של ההפקה; מלבד ג'וני וטוני אין הרבה מבחינת האפיון של הדמויות. האבא הנשאר בבית וויל לא מפותח מאוד, בעוד שמושא האהבה של ג'וני מקבל כמה שירים נהדרים אך לא הרבה באישיות (אפילו קוראים לה Whatsername!).
הצוות, תערובת של רגילים בווסט אנד וזמרי רוק מוכרים, כולם עושים עבודה מופלאה, ומזריקים חיות ורוח במופע. אהרון סידוול חד ומשובש כג'וני המוביל, ומממש המיטב גם במספרי הרוק וגם במאמצים מצמררים. אלקסיס ג'ררד לוכד בצורה מצוקית את ההרואיות חסרת האונים של טוני בעוד סטיב ראשטון מספק תמיכה טובה גם כוויל. אמיליה לילי, אקס פיינליסטית של האקס פקטור, אולי אין לה הרבה ניסיון בווסט אנד, אך יש לה קול עוצמתי והיא בהחלט מחזיקה מעמד במעמדים דרמטיים. אין חוליות חלשות באנסמבל בעל כוח גבוה, עם ראקל ג'ונס ונטשה קרפ שמבצעות הופעות מרשימות.
הבימוי היה מצוין; סט של שרה פרקס הוא גראנג'י וקודר, עם כמה תוספות חכמות – כמו ׳אוטובוס׳ עשוי בעיקר מתיקים עבור גיטרות. הטלוויזיה על הבמה שימשה בצורה טובה, אף שמצער שאין אפשרות לשחזר על במה קטנה את קיר הטלוויזיה שהיה מאוד מרשים בגרסה הברודווית. התלבושות היו פאנקיות ודיסטופיות בצורה נפלאה; במיוחד המעודדות שהיו נראות מבעיתות ודמוניות, שהן או חלומות או סיוטים (עוד לא החלטתי!).
הכוריאוגרפיה של ראקי פלאוס הייתה חדה מאוד; כעוסה ונרגשת כשהיה צורך אך גם מפתיעה בקטעים האיטיים יותר. ולמרות זאת, משחק שתייה לכל מי שנמצא בקהל – אם תלגמו כל פעם שדמות מרימה את האצבע האמצעית שלה או תופסת את המפשעה, תהיו שיכורים תוך זמן קצר! הלהקה היא פנטסטית ואף מקבלת הזדמנות לשבור את הקיר הרביעי במהלך ההצגה.
American Idiot הוא הפקה מעט מתסכלת; אף שהמוזיקה של Green Day יש לה הרבה להציע למחזמר, היא לא מתאימה במיוחד לעיבוד בימתי שמושר כולו. למרות זאת, כל מה שחסר על גבי העלילה והאיפיון, הם מפצים עם אנרגיה, תשוקה וכיף טהור.
קבלו את המיטב מתיאטרון בריטי ישירות לתיבת הדואר שלכם
היו הראשונים להגיע לכרטיסים הטובים ביותר, הצעות בלעדיות וחדשות אחרונות מווסט אנד.
אתם יכולים לבטל את המנוי בכל עת. מדיניות פרטיות