סקירה: Partition, Leeds Playhouse ✭✭✭✭✭

ג'ונתן הול סוקר את ההצגה 'חלוקה' בתיאטרון לידס פלייהאוס.

מז גלריה, סושיל צ'ודאסאמא, לוק ווקר ובווינדר סופאל ב'חלוקה'. צילום: דיוויד לינדזי חלוקה

תיאטרון לידס פלייהאוס

5 כוכבים

זהו יום החתונה של סאימה ורנג'ית - רק שאין עדים ובאמת, די סביר להניח שאף אחד מבני המשפחות אפילו לא ישתתף. זאת מכיוון שסאימה היא מוסלמית ורנג'ית הוא סיקי ושתי המשפחות - כמו הרבה משפחות סיקיות ומוסלמיות נוספות - חיות בצל אירועים שקרו לפני כשבעים שנה.

'חלוקת הודו הבריטית הקולוניאלית ב-1948' (בקו שרירותי מתוח בפנג'אב) שחילקה את השטח להודו ולפקיסטן, גרמה למותם של כמיליון עד שני מיליון אזרחים סיקים, הינדואים ומוסלמים בסדרת זוועות מחרידים במיוחד. אירוע זה הושמט במידה רבה על ידי ההיסטוריה - בוודאי בהיסטוריה של תכנית הלימודים הבית ספרית - אך השפעתו מורגשת עד היום. העלאת המודעות לאירוע זה באמצעות דרמה שמעוררת גם צחוק וגם דמעות ואף פעם לא מרגישה כמו הרצאת היסטוריה אינו הישג קל, ובכל זאת זה משהו שהכותב ניק אהאד מצליח לעשות בהצלחה רבה. הצגתו באופן מסוים כתסכית רדיו חי, המשלב את הקהל בטבעיות בין אולם עירייה מהדשדש, מטבח מלא בעשן ואסם הודי מחניק, יוצר ערב תיאטרון שהוא גם אינטימי וגם מרתק. 'חלוקה', שהחלה את דרכה כדרמת רדיו ב-BBC, והפכה למופע במה מושקע, מועלה מחדש בתיאטרון לידס פלייהאוס לפני סיבוב הופעות שכולל גם בתי ספר ומכללות.

דלווינדר סופאל (אמינה) וסושיל צ'ודאסאמא (רג'פאל) ב'חלוקה'. צילום: דיוויד לינדזי

הסגנון של היצירה - למעשה תסכית רדיו חי על הבמה, שבוצע בהצלחה רבה על ידי הבמאי סטפן אסקוריט - הוא סגנון שלא ראיתי במקומות אחרים - אך זהו סוג תיאטרון מרתק שמאמין שניתן להשתמש בו יותר. אפקטים קוליים חיים (שבוצעו בברק ויעילות על ידי לוסי ברדפורד) יוצרים נוף קולי של יונים, דלתות רכב ופאקורות נשרפות. ארבעה שחקנים, משולשים ומרובעים מגלמים אחד עשר דמויות, מהאם שמתנגדת לנישואי בתה ועד לסבא האוקטוגנרי שלא מצליח להתגבר על שדיו שלו, בנוסף לאנשים השונים שהם נתקלים בהם במהלך יום החתונה. כל ארבעת השחקנים מתפתלים וארגים מדמות לדמות בהצלחה רבה; יש לציין במיוחד את מז גלריה שמשחקת את הכלה החרדה לעתיד וסושיל צ'ודאסאמא שמשחק לא רק את ארוסה אלא גם את אחיה וסבא של ארוסה עם ורסטיליות שמעולם לא חורגת לפארסה.

סושיל צ'ודאסאמא כרנג'ית ב'חלוקה'. צילום: דיוויד לינדזי

מכיוון שהקהל נאלץ לדמיין את התמונות שיוצרים השחקנים והקול, האפקט הוא איכשהו יותר ברור, מייצר תחושת אינטימיות בין השחקנים לקהל שמהדהדת לסיפור סיפורים בצורתו הטהורה ביותר.

נפלא לראות את ההצגה הזאת מתחדשת, ועוד יותר לשמוע שהצלחתה אפשרה ליצור ארבע הצגות נוספות בפורמט תסכית במה. בשנה שעברה, במפגש שאלות ותשובות לאחר המופע, צוין שזהו מחזה שכמובן צריך לסייר בבתי הספר - החדשות הטובות הן שזה (כפי שצוין לעיל) קורה עכשיו; בתקווה להביא את המודעות לאירוע טרגי כזה בעברה של מדינה זו לתודעה רחבה יותר, במיוחד בקרב צעירים שעדיין חיים תחת השפעתו.