סקירה: Partition, West Yorkshire Playhouse ✭✭✭✭✭

חָלוּק

תיאטרון ווסט יורקשייר

חָמֵשׁ כּוֹכָבִים

ערב התיאטרון שהציג את 'חָלוּק' בתיאטרון ווסט יורקשייר ראוי לחמישה כּוֹכָבִים, לא רק על התסריט של ניק אהאד אלא גם על הקונספט שבו סופר לנו סיפורו: שידור רדיו על במה עם שחקנים שמגלמים מספר תפקידים ואפקטים קוליים חיים.

בלב האירוע הייתה תסריט חזק ומשכנע, שהציג לנו את סיפור המהפכת והזוועות לאחר החָלוּק של הודו הבריטית ב-1947 להודו ופקיסטן ואת המורשת שלהן של שפיכות דמים וטראומה למוסלמים, סיקים והינדים כאחד - מורשת שעדיין רודפת ומכתימה את הקהילות הללו בימינו אלה.

הסיפור היה כה חזק שאני יצאתי מהתיאטרון ותהיתי מדוע מעולם לא שמעתי על זה קודם ומדוע זה לא חלק מתוכנית הלימודים בבריטניה הרב-תרבותית של ימינו. זה אולי נשמע נושא עגום ואולי אפילו לא מושך לתיאטרון, אבל אהאד האניש בצורה מבריקה את ההיסטוריה בשל סיפורם של שני אוהבים בימינו, אחד סיקי ואחד מוסלמי ונישואיהם – מאוד נגד רצון משפחותיהם. המיומנות של הכתיבה התגלתה בדרך שבה הוצגו פיסות גדולות של היסטוריה לקהל, אבל על ידי אנשים שהיו גם סימפתטיים וגם אמינים – האם המתקשה שמכינה פְקוֹרַה, הפקיד הוותיק שראה הכול, הסבא שמביט על עבר שהוא לא יכול לשים מאחוריו – והתוצאה הייתה שהמסרים הוטמעו בקלילות בדרמה המונעת על ידי דמויות.

מז גאלריה, דומיניק גאטלי, ניק אהאד ודרן קופאן

אבל המחזה היה רק חלק מהניצחון של הערב. כפי שציינתי, הסיפור הוצג כשידור רדיו חי, עם 4 שחקנים שגוונו במומחיות בין תפקידים שונים, גמישות ווקאלית שהשתוותה להגשמה פיזית של הדמויות באופן שלא היה מוביל לשום ספק מי על הבמה בכל רגע נתון. בלווינדר סופאל השתנתה בבהירות מגוף כועס לאם כועסת, למפעילת בית קפה תוקפנית לרשמת עצבנית, כל כך קנאית שחתונתה הראשונה תתנהל ללא תקלות.

אפילו מרשים יותר היה דרן קופאן ששיחק לא רק את החתן, אלא גם את גיסו של החתן ואת הסבא בן השמונים של החתן, בנקל דמויות שלוש שונות וגילאים באמצעות תנועה וקול.

כל כך עשויים היו ארבעת השחקנים שכּימשׂ שהיה שם כל דמויותיהם השונות על הבמה יחד היה תמיד לגמרי אמין. יש לציין במיוחד את שארלוט גבירת האפקטים הקוליים שיצרה מגוון מלא של אפקטים קוליים מפְקוֹרַה מטוגן לווקי טוּקִים בדיוק קריר בלתי פוסק; השימוש שלה בגוֹמִיוֹת יצר יונה מפרפרת שהכניסה לי להרים את עיניי אינסטינקטיבית לקורות התיאטרון.

החתיכה נכתבה על ידי סטפן אסקראט שתיאם את התמהיל של קולות ומשחקים, הוסיף באופן אפקטיבי נגיעות תאטרליות לא-רדיו מוזרות כמו אורות ספוט ותִּמרות עשן (הפקורַה הנשרפת כמובן), יצר חוויה לקהל שהייתה בלתי רגילה ומרעננת. שותפות זו בין BBC רדיו לידס ותיאטרון ווסט יורקשייר היא משהו שצריך להפסיק להיות יוצא דופן ולהפוך לחלק בלתי נפרד מהתפוקה המגוונת והחיה של תיאטרון ווסט יורקשייר. המחזה עצמו נמצא על BBC iplayer וכל מה שאני יכול לומר לסיום הוא לכו להאזין לו.

האזן לחלוקה ב-BBC iplayer