ביקורת: הטרגדיה של מקבת', תיאטרון אלמיידה ✭✭✭✭✭

ליבי פרווס, מבקרת התיאטרון שלנו, סוקרת את "מקבת: הטרגדיה" בכיכובה של סירשה רונאן בתפקיד ליידי מקבת בתיאטרון אלמיידה בלונדון, ומגדירה אותו כהמחזה הסקוטי לו היינו זקוקים!

ג'יימס מקרדל וסירשה רונאן ב"מקבת: הטרגדיה". צילום: מארק ברנר מקבת: הטרגדיה תיאטרון אלמיידה, לונדון

5 כוכבים

הזמנת כרטיסים תגידו מה שתרצו על ליהוק כוכבים ובמאים מתיימרים המתעסקים עם שייקספיר, אבל לפעמים מועמדת לפרס אוסקר משנה את כל הקונספט על במה בריטית - זה לצד מועמד משלנו - ופתאום, זה הופך לשווה! סירשה רונאן היא ליידי מקבת שנזכור שנים: עמוד תומך ושברירי של שאפתנות שמתפוררת מול עינינו ומרדפת את היצירה כולה. יעל פרבר, הבמאית שטלטלה את האולד ויק עם המכשפות מסיילם, יצרה תצוגה על-זמנית של אלימות אנושית ששומרת על נאמנות מוחלטת לטקסט בכל שנייה בת שלוש השעות מובילות. אם לא תוכלו להיכנס, ראו למטה את תאריכי ההזרמה המוגבלים. זה מיוחד.

סירשה רונאן ב"מקבת: הטרגדיה". צילום: מארק ברנר

ודי ברור, שלאחר שני הופעות המקבת המרכזיות האחרונות ב-2018 (אני פוטר את הקטנה של וונמאקר) כי הן וריאציות ה-RSC וה-NT סבלו מאוד מגאוות בימוי ועודף בובות התינוקות מפלסטיק (למרות שרק אחת כללה מטאטא שטיחים של Bex-Bissel שעמד על הבמה). לרגע חששתי כשההצגה של פרבר נפתחה עם במה ריקה, כיסא גלגלים, ברז לעמודי מים, מריצה מלאה במגפיים ישנות וכיסא גלגלים (שייך לדנקן המלך, הוא מתנדנד מאוד כאן).אל תפחדו. העובדה שהיא חסרת זמן ולא לאומית - תלבושות מגלימות לקרבות ועד למכשפות בחליפות עסקים - משרתת את הקאסט הנהדר בהעברת השורות המוכרות בעוצמה ובצלילים של קולות סקוטיים ואיריים.

מורין היברט, דיאן פלטשר וולרי לילי ב"מקבת: הטרגדיה". צילום: מארק ברנר

זה עשיר גם בנוואנסים פסיכולוגיים עדינים ומדויקים. כמו הרגע שבו מקבת העצבני של ג'יימס מקרדל דוחה את אשתו השאפתנית, הלוחמת והמאורגנת באופן חד-משמעי כי הוא רוצה לפקד על הריגת בנקו ובנו (שב Fleance משוחק פה כצעיר מאוד). היא מביטה לאחור, מופתעת אך צייתנית, כמו כל אישה שחושבת 'זה חדש..זה לא דומה לו..מה קורה..?'. ברגעים המזעזעים באמת שבהם הוא נופל להיסטריה נוראית בשולחן ההכתרה, רונאן חוזרת לסטייל של מנחה מפורסמת שבירה, מתרצת את ההתפרצויות הקיצוניות שלו על הרוח (שהפציעה באופן מפחיד). עם צחקוק מתון ושלו היא משכנעת את החברה להתעלם מהם. מסעה לאבדון מתחיל, מצפונה מתעורר מתחת לפרגוד.

סירשה רונאן וג'יימס מקרדל ב"מקבת: הטרגדיה". צילום: מארק ברנר

בהרבה הפקות, היא כמעט נעלמת עד לסצנת הליכת החלום, אך כאן, מכיוון שההפקה כולה שוכנת בתוך חלום ארוך ואימה לכל המשתתפים, היא כמעט לעולם לא בלתי נראית על הבמה העמוקה והמרושעת תמיד. היא נעה כרוח רפאים אשמה דרך הרג ילדי מקדאף, ונדני השינה ומיטת המוות שלה הם חלק מסצנת הלחימה, בדיוק כמו שבנקו והמכשפות תמיד עם מקבת, משתתפים בחלומות הסוריאליסטיים, החיות עם הקרניים שלו. הברז על הבמה, בשימוש תמידי על ידי הדמויות בניסיון להשטוף את הדם האחרון, מתמלא לבסוף עד שגופת הגברת נשארת דוממת במים. ובמגעים האחרונים מקדאף ומקבת נאבקים, רטובים, מדמים ואשמה. אמון אליוט הופך למקדאף עצום, גם באבל וגם בזעם, עולה בכוחות שווים למקרדל בחורבן, האנרגיה גועשת קטלנית מהבמה הקטנה ההיא מתחה לבכם וזורעת פחדי. האיסוף העדין של כל קשת ארוכה בצ'לו של טום ליין הוא גם תמיד שם, מנוגן על ידי אייפה ברק כמשגיחה ליווי גברת, צופה באלימות הזו.

סירשה רונאן וג'יימס מקרדל ב"מקבת: הטרגדיה". צילום: מארק ברנר

כל שינוי בטקסט ובהגדרות שפרבר עושה הוא תוספת, לא גחמה של במאי: ישנה הגיון בנתינת שורות למכשפות ובעדיפות לא למחוק את הדמות המשעממת של הפורטר עם גגי הליצן שלהם על חולשת העלים. אקיה הנרי כליידי מקדאף שרה בעדינות לילדיה במשתה, ואחר כך קולה שוב עולה במרירות גבוהה ושאלות פחותה לעולם מרושע. לגבי ההצגה הקודרת, עם השחקנים שהתאספו בתחילה ובהתאם מסביב לפנס, המכשפה הראשית (דיאן פלטשר, מפקדת בידידות) שואלת בפעם השנייה. "מתי ניפגש שוב?" ובוודאות מרתקת עונה "מיד.." פרבר מותירה אותנו בוודאות עגומה ולא מחפושים שהרצח האנושי תמיד יימצא שם, להתמודד במקום כלשהו אל מחוץ להבנה, מבעד לערפל.

קופת הכרטיסים Almeida.co.uk עד 30 באוקטובר חדשות אחרונות: רביעי 27 עד שבת 30 באוק. ההצגה תהיה

שידור חי לחמש הופעות דרך אתר האינטרנט של אלמיידה.