ביקורת: המפעל הלבן, תיאטרון מרילבון ✭✭✭✭✭

התיאטראית שלנו ליבבי פורוויס מבקרת את המפעל הלבן המוצג כעת בתיאטרון מרילבון, לונדון.

אדריאן שילר. צילום: מארק סניור המפעל הלבן

תיאטרון מרילבון

5 כוכבים

הזמינו כרטיסים זיהום הרוע

סיפור הגטו של לודז' בפולין הוא חלק מסיפור השואה שכדאי להתמקד בו, ולא לפחות משום ששם נוצלו אוכלוסיית היהודים במשך שנים ברעב ותנאים קשים, לפני שהושמדה ביעילות על ידי הנאצים. המחזה המרהיב הזה נפתח בון, 1960: בעל מפעל שוקולד מתעמר בעובד. פתאום שומעים בחדשות שהבוס הגרמני נעצר: וו. קופ היה האוברגרופוירר של האס אס האחראי על גטו לודז'.

צילום: מארק סניור

האור משתנה, ובברוקלין הרחוקה עורך דין יהודי בזעזוע קורע את הקירות, פותח פער אל 1940. זהו מחזה זיכרון מרהיב וקודר על מצפון, פשרה ושחיתות, מבוסס על תולדות השואה אך עם רלוונטיות כועסת ובושה בעידן פוטין. המחזאי הרוסי הוא דמיטרי גלוחובסקי, והמנהל שלו - יצירתי ומותח ברעד - הוא מקסים דידנקו. שניהם גולים פוליטיים של המלחמה הזו.

הגיבור הבדיוני הוא מארק קווארטלי כלוא יוסף קאופמן, עורך דין שמוכיח חריפות כלפי החיילים הנאצים: הנה אדם שלא יתפור כוכב צהוב על מעילו! אלא שכן, בקרוב מאוד, רק בשביל השרדות פשוטה. כל מי שמדמיין את עצמו גיבור נחרץ בנסיבות כאלו צריך לראות את הרגע הזה: החיפוש אחר שאריות בד צהוב לסוודרים של בניו הקטנים.

מארק קווארטלי ופרל צ'אנדה. צילום: מארק סניור

הקצין וילהלם קופ הוא דמות היסטורית, וכן חיים רומקובסקי, זקן הגטו, אשר קיבל את התפקיד מהצ'יוצ'ף של האס אס לשמור על 200,000 יהודים בסדר, ונשמר בתוך הגטו. אדריאן שילר מצוין כחיים, שחשב שבאותן נסיבות נואשות יוכל להציל את הקהילה על ידי הפיכת כל פינה למפעל המייצר מדים ומגפיים עבור הכובשים. אבל עבור הזקנים, חולים ובלתי פרודוקטיביים, בקרוב יצאה רכבת "שקום" למוות.

תאורה אלגנטית - תכונה מיוחדת של ההצגה הזו מאת אלכס מוסגרייב, מראה באחת הצדדים את החישובים הקורנים בכחול של הנאצים המשמידים ומעבר לבמה את החום הזהוב של משפחת קאופמן (שני ילדים משחקים, פרל צ'אנדה כאשה המטפלת בסבא כועס. לפעמים מצלמות ניידות, - מבוצעות בצורה מרהיבה, ולא מסיחות את הדעת כפי שלעתים יכולות להיות - מקרינות פנים למונוכרום. ולעיתים כאשר הסבא או מאוחר יותר קאופמן מספרים סיפור לילדים, יש אנימציות נפלאות של אגדה ואמונה יהודית - במיוחד הגולם - שנוצרו על ידי אולג מיכחילוב.

אוליביה ברנסטון וג'יימס גארנון. צילום: מארק סניור

לא רק שההעמדה בולטת, אלא שיש כאן קשיחות: אין גיבורים טובים מהלב, אין גיבור מציל, אין שילדר. במקום זאת אנו רואים את חיים הזקן מתפשר, מארגן גירושים, ומי שהוא מבוקש לעשות את הנאומים המפורסמים המבקשים מהורים לוותר על ילדיהם כאשר הנאצים מזמנים ציד. "אני בא אליכם כמו שודד, לקחת את מה שאתם מעריכים ביותר.." על ברכיו לקופ הוא מצליח להפחית את ההוראה כדי שילידים מעל גיל עשר יוכלו להישאר ולעבוד במפעלים, אך הוא נפגע באופן אישי מהפשרה של חייו ותפקידו. באופן מרהיב למי שרוצה רק גיבורים טהורים, הוא גם נראה במתחו כמתרפס על נשים הצעירות. באופן דומה, דפיקה פראית על הדלת יכולה להיות בקלות המשטרה היהודית כמו הנאצים. וגם קאופמן מגויס סוף סוף, אוסף את ילדי אחרים כדי להציל את ילדי שלו ברצף עוצמתי במיוחד של דפיקות על דלתות בקצב.

צילום: מארק סניור

כולם מפסידים בסוף, ויש מרירות בעובדה שקופ מפסיד פחות מכולם, ונשאר להמשיך בחייו לאחר מעצרו ומשפטו ב-1960 בשל "בריאות לקויה". המשפט ההוא, מבוצע בקשיחות בסוף, רואה את עורך הדין מברוקלין מתלכלך מהאימה, מוארך שמח שהזכירו לו שגם הוא בסוף ציית לפקודות. מוצג ובנוי בצורה מושלמת, זהו מחזה אכזרי, מוסרי, מבריק ונחוץ לכל הזמנים. זה אמור להציב את התיאטרון הקטן והמפעיל הזה מוצהר במפה.

הפעל הלבן מוצג בתיאטרון מרילבון עד 4 בנובמבר

קראו גם תמונות המלצה ראשונה על המפעל הלבן בתיאטרון מרילבון