ראיון: ג'ולייט מילס על 'האישה שנעלמה' והסיורים עם בעלה מקסוול קולפילד

כוכבת הבמה והמסך ג'ולייט מילס מספרת לנו על הסיור שלה עם בעלה, מקסוול קולפילד, בעיבוד הבמה לסרט הקלאסי של היצ'קוק 'האשה הנעלמת'.

מקסוול קולפילד וג'ולייט מילס ב'האשה הנעלמת'. צילום: פול קולטאס על מה הסיפור של 'האשה הנעלמת'?

אי אפשר לומר יותר מדי על מותחן מבלי לגלות יותר מדי! הסיפור מתרחש על רכבת ותחנה בשנת 1938, ממש לפני שגרמניה פולשת לשם לאוסטריה. קבוצת אנשים נפגשת על הרכבת ואחד מהם נעלם. זוג צעיר מחליט לקחת על עצמו למצוא את האדם הנעדר, אך יש קנוניה מסוימת בין הנוסעים להסתיר מה קרה.

זו קומדיית מתח אמיתית, שהיא למעשה הז'אנר האהוב עליי בתיאטרון. אני חושבת שאנשים אוהבים להרגיש מפחדים בתיאטרון והם גם אוהבים לצחוק כי הם כל כך מפחדים. זה מאוד מצחיק ואני מאוד גאה בזה.

איזה תפקיד את משחקת?

אני משחקת את מיס פרוי, מורה אנגלית שעובדת עם משפחה באוסטריה כבר שש שנים. היא חלק מהחידה. אני לא יכולה לומר הרבה יותר מזה!

מה גרם לך להצטרף להפקה הזאת?

זו הייתה רעיון של מר ביל קנוורייט היקר. הוא הציע את התפקיד לבעלי ולי יחד, אז זה היה יתרון גדול מאוד מיד. העובדה שזה מחזה חדש הייתה יתרון גדול נוסף. לחזור לאנגליה ולעשות סיור יחד נשמע כמו רעיון מאוד טוב וגם הרבה כיף.

איך את מוצאת את העבודה עם בעלך, מקסוול קולפילד?

אני אוהבת את זה. אנחנו נשואים כבר 38 שנים ובתיאטרון עבדנו ביחד כחצי תריסר פעמים. אנחנו אוהבים לעבוד יחד, במיוחד בסיורים, כי זו הרפתקה גדולה לנסוע לערים שונות כל שבוע; לארוז את הכל ואז לנסוע במכונית ולצאת לדרך. זו מתנה אמיתית שביל נתן לנו.

האם את מתרגשת להביא את המופע מעבר לים?

אני בהחלט. אני אוהבת להופיע במקומות השונים בערים השונות. זה נהדר להיכנס לתיאטראות הישנים שנמצאים במצב כל כך נהדר, וזה לדעת שאבי בהחלט הופיע שם. זו מסורת שאני מרגישה מאוד בבית ובטוחה בתוכה.

איך תבלו את הימים שלכם כשאתם לא מופיעים?

זה תלוי איפה אנחנו ומה מזג האוויר. אנחנו אוהבים לטייל, אז אם אנחנו באזור כפרי אנחנו אוהבים ללכת ברגל.

צוות השחקנים של 'האשה הנעלמת'. צילום: פול קולטאס למה את חושבת שתיאטרון בסיור חשוב?

הרבה אנשים לא יכולים להגיע ללונדון, או לא רוצים להגיע ללונדון, ואני חושבת שלהביא את התיאטרון אליהם ולשמור על הקיום של כמה מהתיאטראות הישנים והיפים האלה זה מאוד חשוב.

בזמן שבו אנחנו יכולים לקבל כל כך הרבה בידור 'על פי דרישה', מה מיוחד בתיאטרון?

כשעובד תיאטרון טוב, אין דומה לו במונחים של התרגשות. לראות אנשים אמיתיים הולכים, מדברים, צוחקים ובוכים, ולשקוע בחוויה הזו. זה מאוד שונה מלהסתכל על מסך או מחשב או אפילו סרט. לפעמים אנשים צעירים לא הולכים כל כך הרבה לתיאטרון. זה חבל, כי הם מפסידים סוג בידור שאין כדוגמתו. אין דבר דומה לתיאטרון חי. לראות אנשים חיים על הבמה ולהיסחף לחיים שלהם או לדרמה או לחוויות שלהם יכול להיות מרגש בצורה בלתי רגילה.

הייתה לך קריירה כל כך ארוכה ומגוונת. יש לך איזה רגעים גדולים במיוחד?

במחזה הראשון שאי פעם עשיתי, 'Five Finger Experience', כשהייתי ממש צעירה, עבדתי עם ג'ון גילגוד. זה היה מחזה מאוד מצליח שרץ הרבה זמן בלונדון. הבאנו אותו לברודווי כשאני רק בת 18. זה היה רגע גדול במיוחד. ברודווי הייתה מרגשת ביותר.

'Avanti!' עם ג'ק למון, בבימויו של הבמאי הגדול בילי ויילדר, היה חוויה מדהימה אף הוא. צילמנו הכל באיטליה. הייתי צריכה להוסיף 35 קילוגרמים, אז לא הפסקתי לאכול. בילי נהג לקחת אותי כל ערב לארוחה יחד עם אשתו וג'ק ואשתו, כדי לוודא שאוכל היטב כי הייתי צריכה לשמור על המשקל.

בטלוויזיה, 'Nanny and the Professor' היה עבורי זמן מאושר. זה לקח אותי לאמריקה. לא התכוונתי להישאר, אבל עבודה המשיכה להגיע. אני גרה שם זמן רב עכשיו.

מה יכולים הצופים לצפות מביקור לראות את 'האשה הנעלמת'?

הם יכולים לצפות לערב מאוד טוב בתיאטרון. בידור ובריחה מהמציאות. אני חושבת שזה מאוד טוב לאנשים; זה נחמד להיכנס לתיאטרון ולהשקוע במשהו אחר.

לוח סיבוב ההופעות וקישורי הזמנות של 'האשה הנעלמת'