סקירה: I Sing!, תיאטרון דרייטון ארמס ✭✭✭✭

אני שר!

4 כוכבים

ה-Drayton Arms

14 ביולי 2015

אני חייב להודות שליבי התמלא במעט חשש כשקראתי את התקציר של אני שר!, המחזמר שמוצג כעת ב־Drayton Arms. 'מחזמר על התבגרות בניו יורק סיטי... שמתמקד בחמישה אנשים הלומדים על מי הם, אהבה, אובדן, מין וחברות.' מיד עלו לי בראש חזיונות למחזמר 'חברים: המחזמר', עם פסקול עליז מלא בשירים על כל כמה שהם חברים טובים.

למרבה המזל, אני שר! הולך הרבה יותר עמוק מזה, ומציע ערב מבריק וסוחף. הפסקול של אלי בולין מזנק וריגשי, נתמך היטב במילים המשכנעות והבלתי נשכחות של סם פורמן.

המחזה מתמקד בתחילה בניקי (סטפן לויד-אוונס) והיידי (מלינדי פרימן) - זוג שנראה מושלם אך הקשר ביניהם מתפורר בהדרגה. מה שמגיע לאחר מכן הוא יותר כמו מחומש אהבה מאשר משולש, כאשר חמש הדמויות מתאהבות ונפרדות ועומדות מולי רגשות אמיתיים שלהם.

לויד-אוונס ופרימן הם שניהם שחקנים חזקים במיוחד והסצנות שלהם יחד על הבמה הן מבין הטובות ביותר במופע. לויד-אוונס הנאה מרהיב ומקסים בתפקיד ניקי ומתהדר בקול עוצמתי להפליא, עם טווח עליון מרשים. הוא מקבל כמה בלדות נפלאות לשחק עמן (כמה נחמד שגבר מקבל לשיר את השיר העצוב על להיות לבד פעם אחת!) והוא משכנע לחלוטין כגבר הנקרע בין שתי נשים.

מלינדי פרימן היא ככל הנראה הכי פחות מנוסה בצוות השחקנים אך מעניקה את אחת ההופעות החזקות ביותר. ביצועיה ל-'Daddy’s Girl' (ממוקם חכם פעם בכל מחצית, עם משמעויות שונות מאוד) העלו דמעה בעיניים והיא הרשימה ברגישות רגשית וביצוע מעמיק. פפר של אלינור סנדרס מרשימה בחושניות וסקסיות כשהיא נדרשת לכך - קולה הזכיר לי במוזרות את בובת לוסי מ-'Avenue Q' במהלך כמה שירים! עם זאת, היא מציגה גם פגיעות אמיתית שלוקחת את הדמות מעבר לקריקטורה בסגנון 'סקס והעיר הגדולה'. לסנדרס יש קול נשמה עוצמתי, שבו היא משתמשת בצורה טובה בשיר הנהדר במחצית השנייה 'Starting Over'.

שתי הדמויות הנותרות היו מעט פחות משפיעות, למרות הופעות תוססות. אלן המוזר והנויטרוטי של דניאל מק שונד נתקע עם שיר סולו מזעזע ב-'What Alan Likes' (נקודה חלשה נדירה בפסקול), למרות שנראה שהוא מרגיש יותר בנוח במחצית השנייה כשהדמות שלו מקבלת כמה סצנות משמעותיות יותר. צ'ארלי המיניולוגי של לואיס וסטווד יש קול נהדר, אבל הוא או נכתב או משוחק (קשה לקבוע מה מהם) קצת יותר מדי הומה, במיוחד בהשוואה להופעות האחרות המורכבות יותר. המחזה נכתב לפני יותר מעשרים שנה וצ'ארלי הרגיש קצת כמו אחד הדמויות הגאות והמפוארות שסטריאוטיפיות לעתים קרובות בשנות ה-90; כיף גדול אבל קצת חד גוני לעיתים.

הבמאי גלן גונט מנצל עד תום את התפאורה האלמנטרית, במיוחד בתחילת המחצית השנייה המגרה (שתי סצנות סקס בו זמנית עם ליווי הרמוני - לא ראוי לראות זאת עם ההורים!). איכות הצליל, שלעתים קרובות נתקלת בבעיות בהפקות תיאטרון בבר, הייתה פנטסטית, והצוות הלא ממוקרן עשה עבודה נהדרת בהשלכת הקול שלהם ושימור הדיקציה. דניאל ג'רוויס היה וירטואוז על הפסנתר, מספק ליווי חזק לפסקול מושר לחלוטין.

הסיפור של החידוש הלונדוני של אני שר! הוא מתוק – המפיק ג'ייסון רודגר אהב את הפסקול המקורי ויצר קשר עם הכותבים, שואל אותם אם הם ישקול להעלות הפקה בלונדון. הכותבים שאלו את ג'ייסון אם הוא רוצה לנסות, והתוצאה מוצגת כעת בפאב בדרום קנזינגטון. היוצרים המקוריים יכולים להיות גאים; אני שר! הוא מופע מופלא עם צוות מופלא שמגיע לו למצוא בית למשך זמן ארוך יותר מהשבוע המתוכנן.

אני שר! מוקרנים ב-Drayton Arms עד 21 ביולי 2015