ביקורת: סיפורה של סיימון וגרפונקל, תיאטרון וודוויל ✭✭✭✭

דאגלס מאיו סוקר את הסיפור של סיימון וגרפונקל בכיכובם של סם או'הנלון וצ'רלס בלייט בתיאטרון וודוויל.

צ'רלס בלייט וסם או'הנלון בסיפור של סיימון וגרפונקל הסיפור של סיימון וגרפונקל

תיאטרון וודוויל

4 כוכבים

מידע על סיבוב הופעות בבריטניה ראשית, למי שמצפה לטיפול בסגנון Buddy או Jersey Boys בסיפורם של פול סיימון וארט גרפונקל, כדאי לו לחפש במקומות אחרים. מה שמוצג בתיאטרון וודוויל ובסיבוב הופעות בבריטניה (ובאמת בכל העולם) הוא יותר חגיגה מוזיקלית בצורת קונצרט עם הנרטיב הדק ביותר שייבדל מהופעה חיה ישירה.

אבל, אם אתה מעריץ של סיימון וגרפונקל כפי שאני אכן, מה שמוצע כאן הוא חגיגה אמיתית של חלק מהמוזיקה הפופולרית הגדולה ביותר אשר מורכבת באהבה לחיים על ידי קבוצה קטנה של מבצעים ומוזיקאים מוכשרים. זו הזדמנות לשמוע את החומר המדהים הזה מבוצע בסביבה אינטימית ונוחה שבעיני רק מוסיפה לחוויה. עם ההופעה הכי גדולה של הצמד בפארק המרכזי שהביאה יחד 500,000 אנשים, בטוח לומר שזה סיימון וגרפונקל בסביבה שפחות חוו אלא אם הייתם במועדוני פולק של שנות ה-60.

סם או'הנלון (סיימון) וצ'רלס בלייט (גרפונקל) משתלבים בצורה מושלמת. הם מתואמים היטב ונינוחים להפליא כשהם מבצעים שיר אחר שיר. סגור את עיניך וברוב הערב תישבע שאתה בנוכחות הדבר האמיתי ולמשהו כזה זה לא הישג פשוט.

הם נתמכים על ידי וויל טאקל, ליאון קאמפילד, מאט סוויילס וקיילה בראון שמצטרפים במערכה השנייה על כלי נשיפה על ידי טים בלומר, דומיניק טולד וכריסטיאנו קסטליטו. זו קבוצה פנקית שנותנת תחושה אמיתית לשירים כמו Mrs Robinson ו-The 59th Street Bridge Song (Feeling Groovy) וחלק מהתמיכה בהרמוניה שנותנים קאמפילד ובראון מעניקים עומק רב יותר לחלק מהקלאסיקות הנצחיות שמבוצעות.

המבחן האמיתי של האמנות של או'הנלון ובלייט מגיע כשהם רק שניהם מבצעים עם גיטרה אחת. זה מבחן שהם עוברים בהצלחה רבה ומה עונג הוא להקשיב לזה.

החולשה העיקרית של ההצגה שוכנת בפורמט שלה. חלק מהקריינות הביוגרפית החיה וחלק ממנה תיאור בכיתוב מקרין, היא אף פעם לא יודעת איפה היא ממוקמת. מקריאת תוכנית ההצגה נראה שלמחצית מהקריינות החיה נגזרת מהטקסט שלה והיא טריוויאלית ביותר. זה לא עוזר בשל העובדה שלסיימון וגרפונקל באמת אין סיפור דרמטי שצריך לספר. לשיר יחד ולהתפרק שוב ושוב נראה בערך כך באמת. הדבר היחיד שמצאתי די מעניין היה חזרתו של גרפונקל להוראת מתמטיקה בתיכון לאחר הצלחתו.

ההפקה עושה שימוש בכמה תחזיות מתוחכמות רוב הזמן, מה שלאור הטבע הסטטי של המבצעים זה לא דבר רע כל כך. יש רגע של ריאיון מוקלט מוזר במחצית השנייה שהיה בלתי מובן ולא נחוץ. זה גם חבל שבמשך רוב ההצגה פניו של או'הנלון ובלייט הוסתרו לחלוטין על ידי המיקרופונים, מה שמסיר כל תקווה להיחשפות ויזואלית דרמטית כלשהי.

הסיפור של סיימון וגרפונקל הוא באמת הצגה למעריצים מכל הלב של המוזיקה. לצד שמות כמו ברני טאופין וליאונרד כהן, החומרים של סיימון וגרפונקל הראו את עוצמת המלים הפואטיות בשילוב עם הרמוניות שאין להם שווים. בין אם מבוצעים עם גיטרה פשוטה או עם אנסמבל, אלה שירים נצחיים. בישיבה בקהל את מועברת חזרה לזמנים עברו כשכל שיר עוטף אותך כמו סוודר ישן אהוב ביום קר. אין פשוט שום בריחה מאיך שהשירים האלה הם פאקינג גדולים או כמה טוב הם מבוצעים. לסיים עם Bridge Over Troubled Water אתה נשארת עם מעט ספקות מהגדולה של המנון אולי הגדול שלהם. ארבעים שנה מאוחר יותר אין להם שווים.

מידע על סיפור סיימון וגרפונקל סיור בבריטניה