סקירה: ספר האבק, תיאטרון ברידג' לונדון ✭✭✭✭

מבקרת התיאטרון שלנו, ליבבי פורס, סוקרת את 'ספר האבק' המוצג כעת בתיאטרון ברידג', לונדון שם הם מגויסים את כל הכוחות למען פולמן.

סקיי יאנג (בן), אלה דאקרס (אליס), סמואל קריסי (מלקולם) והלן פורסט (אסטה). צילום: מנואל הרלן ספר האבק

תיאטרון ברידג'

4 כוכבים

הזמנת כרטיסים

דבר ראשון: זו היצירה הכי מרגשת ומרשימה בתפאורה שתראו השנה. בובי קראולי, מאסטרעס הווידאו לוק הולס וזאק היין, ג'ון קלארק בתאורה, כובע משותף לכולם.  הם כותבים באור. אז על נהר גלי ומתפתל או בסערה, דרך אוקספורדשייר עתיר ענפים ועשן, שני ילדים מנווטים קנו מעצי לבנה בשליחות נואשת להציל תינוק.  ובכן, אנחנו מאמינים.  בחוף, אבנים או מרעה, מרובע קולג' ופאב טרוט בגודסטו עולים בקלות סביבם.

באופן אירוני, זה יותר הישג הפקה מאשר כל ה'שדים' הדי מעצבנים שמדברים ומוארים, ומסבירים את האיד של כל דמות בידיהם של בובנים רצים. למרות שאני מאוד אוהבת את הרשע הכי גרוע עם הצחוק העצבי והראש הניירי.

אלה דאקרס (אליס), פיפ קרטר (ג'רארד) וג'ולי אטרון (היינה). צילום: מנואל הרלן

כי זה העולם המקביל הפנטסטי של פיליפ פולמן שוב:  לאחר הטרילוגיה המנצחת 'חומר אפל' מלפני כמה שנים ב-NT, ניקולס היטנר (והעיבוד המוצלח מאוד של ברייני לברוי) קיבלו את החלק הראשון מסיפור ה'פריקוול' על לידתה של הגיבורה ליירה. המגיסטריום המאיים - סוג של מדינה משטרתית קתולית מהמאה ה-15, עולה מפולמן הפראני די מיושן שלו נגד הדת המאורגנת בפרקים המאוחרים - רוצה להשמידה.

ניתן לתהות, ברוח לא ממש נדיבה, למה סופר כה אובססיבי ודוקינסיאני נגד הסיפורים של הנצרות כותב משל על - אֵם - תינוק קדוש שלפי 'נבואה' נולד להציל את העולם מהכוחניות, ונרדף על ידי השלטון והמרגלים של 'הרוד'. וגם ניתן לתהות למה סופר שמקלל את נרניה של CS לואיס היה מאוכלס את נהרו באותם אלים ומכשפות ישנים ונותן לכל אחד חיה מדברת כשד. גם אם הוא מוסיף דברים מדעיים טהורים על חומר שיש לו מחשבה ומכשיר לימודי מדעי בשם אליתיומטר (לואיס השתמש בשרביטים ישנים, שלא היו יושבים עם פיזיקאים וביולוגים כמו היורש האנושי אוקספורד שלו).

הלן פורסט (אסטה), סמואל קריסי (מלקולם) ואלה דאקרס (אליס). צילום: מנואל הרלן

אבל לא משנה כל זה. זה ספר לילדים, שיר אהבה לאוקספורדשייר ויצירה סיפורית מרשימה בהפקה מיומנת, מהירה וויזואלית יפה     הגיבור שלה הוא גם גילוי מעניין: סמואל קריסי, בהצגתו המקצועית הראשונה, מוביל בחן ובפשטות כילד המאהב בן ה-12 ובוטבוי במלך הפאב, מלא לב ותחילת התבגרות נורמלית, נשאב לעולם מסוכן כשהמציאות הטוטליטריות של הפרבלאטים מעמיקה. אלה דאקרס' אליס גם מצוינת: ילדה בת 15, כועסת ובוזית למלקולום עד שבמסורת של ספרי ילדים גדולים הם הופכים להיות חברים במצוקה.

זה קסם ליהוק, וכתכלית האויב והמטיף הנרטני איישה דרקר גם עושה רושם גדול כאשת מנגנת-על, מנהלת חלומית מסמיקה-לקדמת ויושבת במדים. פיפ קרטר הוא רשע מרושע, עם כל האפיק הפורנימי המיני והמאיים שמר פולמן אוהב להוסיף.  דהרבלו מולוי בתור נזירה מחבבת, ולאחר מכן כדוריס אירית במחני המרד, ללא מאמץ גונבת כל סצינה שהיא נמצאת בה.

ונדי מיי בראון (חוקרת מריאל), סמואל קריסי (מלקולם) ודרבלה מולוי (חוקרת רוזמרי). צילום: מנואל הרלן

אז גם התינוק של הלילה הראשון, כשהוא לפעמים מוחלף בחוכמה על ידי בובה ואפקט קול, מופיע במקרה  מחייך ושולט על התפיסה ומושך אהההים וגניחות מהקהילה שמקווה לעוד מבט. גם כשצריך לשים לב למשטויות על המחשבה של החומר, דוקטורים שמתפדחים על מימון המחקר,  או מי מקבל את האליתיומטר החסר.

אז היטנר והמהירווים האמיצים זרקו גאונות לעבר, מופע גדול בזמן אלים, ויש עדיין שני פרקים נוספים לבוא. מר פולמן טוב לעשות טוב לבטוח בהם לצוות פרשנים זה. כי (איך ניחשתם?) מצאתי את הספרים הרבה פחות ממספרים, מעולם לא יכולתי לסיים אחד פשוט בזעם על אי רכישה לפנטזיה, אבל נהניתי מההצגה. תוצאה.

עד 26 בפברואר