סקירה: הילדה האחרת של בולין, תיאטרון פסטיבל צ'יצ'סטר ✭✭✭✭✭

מבקרת התיאטרון שלנו, ליבבי פורס, סוקרת את "האחות של המלכה בולין" מאת מייק פולון, המבוסס על הרומן של פיליפה גרגורי, המוצג כעת בתיאטרון הפסטיבל צ'יצ'סטר.

לוסי פלפס כמארי בולין. צילום: סטיבן קומינסקי האחות של המלכה בולין

תיאטרון הפסטיבל צ'יצ'סטר

5 כוכבים

הזמינו כרטיסים החצר והחדר

התיאטרון לעולם לא יתעייף מהטודור, וגם לא צריך. מכל זוית חדשה הם מציעים מתנה דרמטית שלא מפסיקה לתת. הנה שנת 1534, ומארי בולין בכעס מובן מאד, אומרת את הדברים כמו שהם. "אני זונה ונואפת" היא אומרת. "אחותי היא זונה, נואפת, ביגמית ומלכת אנגליה!"

מארי (לוסי פלפס האנרגטית, קורנת עם חיים מלאי מרדנות) נמאס לה להישלט על ידי חברה פטריארכלית מכובדת, כולל אחיה ג'ורג' השאפתן, העצוב, וכנראה הומוסקסואל. היא סיימה את תפקידה כחביבת המלך, איבדה את בעלה למחלת ההזעה, ועכשיו רוצה להישאר לבד עם האהוב האמיתי שלה, האיכר בעל המעמד הנמוך סטאפורד. סיכוי קלוש. מעל כולם, במהלך המחזה המותח הזה, תלויות חניתות המצביעות מטה: לפעמים יורדות להפוך למחסומים או עמודי מיטה גדולה. אף אחד מהדמויות לא היה אי פעם בטוח או בשליטה מלאה על חייהם, מלבד, כמובן, הנרי השמיני.

ג'יימס קוריגאן (ג'ורג'), לוסי פלפס (מארי), ופריה מייבור (אן). צילום: סטיבן קומינסקי

זו הפקה איכותית מאוד, שתמשיך כנראה מעבר לקיץ שלה בצ'יצ'סטר. מייק פולון כתב את המחזה בהתבסס על הרומן המחקרני של פיליפה גרגורי: הוא מכיר את עולמו של הטודור, לאחר שבאופן מבריק הביא לשלב הראשון את שני מחזות של ההילארי מנטל מטרילוגיית קרומוול (היעדרותו מהשלישי היא הסיבה לצער שטוח). לוסי ביילי מביימת במהירות ואומנה מאפיינת, לאחר שגייסה בחוכמה את איאס טאשקירן ליצירת התנועה. זהו מפתח לאווירה והכובד שלו, מחול רנסנס שמפעם לפעם מאיר את הפוליטיקה המינית, הזוגית והכוחית השבירה של החצר ההית. המוזיקה של אורלנדו גוה, תחת כריס גרין מ-GreenMatthews, מותאמת בדיוק לרנסנס: מעוררת תקופה אך לא קלישאה (הנעמות הדתיות נמנעות בחוכמה מהקלישאה הקלה של שירה רציפה). הכל פשוט ממש טוב: זה מחזיק יחד ומחזיק את הלב.

קרי בו ג'ייקובס כמלכה קתרין מארגון. צילום: סטיבן קומינסקי

אנחנו פוגשים את אחים בולין - מארי, אן, וג'ורג' - קודם כל עשר שנים קודם, מתכרבלים יחד בכותנות לילה, צוחקים. כולם נתונים להשפעתה של ליידי אליזבת הגרמונית השאפתנית ו"ולדוד איך שאינו נדיב". מארי נישאה לבעל לא מרוצה אך זמין, שמקבל את זה שהיא הפכה לחברת המלך המוכרת "לפני שהפרחים לחתונה התייבשו", ואמא לבנו ובתו הלא חוקיים של המלך (האחרונה שהיא אבות המלכה האם המנוחה, אגב). אבל כפי שאומרים הזקנים "ממזרים גרועים מבנות!".

לילי ניקול (ג'ימי בולין) וג'יימס קוריגאן (ג'ורג' בולין). צילום: סטיבן קומינסקי

אן יש לה תשוקה להארי פרסי, ושלושתם עורכים טקס נדרי נישואים - "ברגע מתארסים ומתנתנים, מה הם יעשו?" היא אומרת - פריה מייבור משחקת אותה קר יותר ויותר אנוכית מאחותה. הזקנים זועמים - "המיטות הן עסקה!" והאהבה לא רלוונטית. המלכה קתרין, ספינת מלחמה ספרדית מרשימה מפסעת במהלך הריקודים, טובה למארי; לאחר שלא הצליחה להביא יורש זכר חיוני היא תתגרש בקרוב.

אנדרו וודאל (נורפולק) ואלכס קינגסטון (ליידי אליזבת). צילום: סטיבן קומינסקי

עיני המלך מופנות עכשיו לאן: צפו בג'יימס אתרטון, טורף, מקיף את הריקוד. היא מתנגדת לפניותיו הפיזיות עד לנישואין, כפי שחתונת הארי פרסי והמיטה הוכחו ככח על ידי מידי קרומוול והקארדינל שיודעים איך לשמור על גולגלותיהם. ג'ורג', האח האוהב, מושך בדירוג כי הוא האיש, אך חי בפחד כי השמועות על קשרי קרבה מצטברות כשהכוכב של אחותו דועך. לילי ניקול, כאשתו המאוכזבת והעוקצנית שהכפילה עליו, אינה עוזרת. אמה של אן ודודה מתלוננים על ניסיונותיה הנואשים של אן ילדו בן ויורש "עד שהיא תביא לו בן ויורש אנחנו מטפסים על זכוכית!" זה הכל, כפי שמערי צוותה במונולוג לעיל, מביש.

אך דרמה מזהירה: התמקדות במארי, על חוסר העונים של נשים בעולם ההוא ועל התחכום שהן נאלצות להפעיל, הופכת את הסיפור דחוף ומלא חמלה. ישנן משברורים, פחדים, הריון, לידה, כאשר אן המסכנה מפלה "עוברים שטניים" מה שמסייע בידה בדרך להידרדרות ומוות, ישנה בגידה על ידי מיילדת ישנה נוראית (קמי-בו ג'ייקובס מכפילה באופן יפה עם המלכה קתרין). אבל יש גם נאמנות ונחישות בסיפור ובנשים המנוהלות, במיוחד מארי, בעלת אצילות הומנית. אופי וסיבולת מצלצלים לאורך מאות השנים. כולו נהדר.

מציג עד לתאריך 11 במאי