ביקורת: רנט, תיאטרון סנט ג'יימס (בסיבוב הופעות) ✭✭✭✭✭

בילי קולום כמרק עם צוות השחקנים של Rent. צילום: מאט קרוקט Rent

תיאטרון סנט ג'יימס (קופת בריטניה)

13 בדצמבר 2016

5 כוכבים

הזמינו עכשיו

לפני עשרים שנה, יצר ג'ונתן לארסון מופע שתופס אתכם מהבטן, והחידוש של ברוס גוטרי בהחלט לא מרפה. כשאני כותב את זה, אני מקנא באלה שעוד לא ראו את ההפקה המדהימה ליום השנה ה-20, שבה מוצגת חשיפה חסרת תקדים ומוחלטת, על ידי צוות צנוע שמוסר את נשמתו לספר, לאקורדים וליוצרים השבורים מניו יורק שלוקטו.

יצירתו של ג'יאקומו פוצ'יני אינה זרה לעיבודים, והוא דווקא מצא השראה לכתיבת Rent במופע שלו 'לה בוהם', מחזמר רוק שמתרחש במנהטן של שנות ה-90 על רקע עוני, התמכרות לסמים, מחלות ובוהמיזם. רוס האנטר מציע דמות חשוכה ומוטרדת של רוג'ר דיוויס, מוזיקאי וחיובי ל-HIV, שנדר לשיר שיר גדול לפני שימות. מימי (פיליפה סטפני), אהבתו של רוג'ר, היא רקדנית שגם היא חיובית ל-HIV, ומכורה לסמים. מרק הוא שותפו לחדר של רוג'ר, קולנוען שאפתן ומספר הסיפור, בו משחק בצורה המשכנעת בילי קולום; ישנה אמני הביצועים והחברה לשעבר של מרק, מורין (לוצ'י ג'ונס), שעזבה אותו עבור ג'ואן (שנאי הולמס) - עורכת דין. וגם, יש את אנג'ל (לייטון ויליאמס), מלכת הדראג ונפגע Aids, שמתאהב בטום קולינס (ריאן א'גורמן) שגם הוא סובל מאותה מחלה.

שנאי הולמס כג'ואן ולוצ'י ג'ונס כמורין ב Rent/ צילום: מאט קרוקט 'Rent' הוא שגרה מרשימה של התעמלות קולית ייחודית, במיוחד מג'ונס והולמס ב'קחי או עזבי אותי' ומהרוס האנטר שיכול להתחרות בון ג'ובי. למרות זאת, לייטון ויליאמס כאנג'ל הוא ההגדרה לשחקן מושלם, וקל לדמיין אותו נועל זוג עקבים מהמחזמר 'קינקי בוטס'. הכימיה בין ויליאמס לריאן א'גורמן המעוורר לבבות כטום קולינס היא אמתית ומרגשת, הדואט שלהם 'I'll Cover You' הוא אחד מרגעיי האהובים ביותר. יש לשבח גם את פיליפה סטפני, במיוחד בחצי השני של המופע, כאשר היא נכנעת לדמות מימי והופכת להיות פגיע ומרגשת באופן מוחלט - נשמה שבורה באמת. הופעתה של סטפני ב'Goodbye, Love' היא כנה ומזעזעת, ולקחה ממני את הנשימה, אני מנסה, לא בהצלחה, לא לבכות יחד עם. נמשכתי גם במיוחד אל ג'ני אולירי המגוונת שלא ביצעה סולו מרשמני ב'Seasons of Love' והופיעה גם כאמא שנונה ומוכרת מעילים קשוחה.

לייטון ויליאמס כאנג'ל. צילום: מאט קרוקט הכוריאוגרפיה של לי פראוד אגרסיבית ומלאת תשוקה, מהכותר הקודר ו'טאנגו מורין' עד לאנג'ל המפולפלת 'Today 4 U' (שדורך ויליאמס מבצע עם חן וביטחון על עקבים גבוהים, יותר טוב ממני שעמדתי בדירות שטוחות). האקורדים מרתקים בדיוק, והמילים כולן מרגשות כמו בפעם הראשונה ששמעתם אותן: 'אני נוהג להסתמך על אינטלקט,' הם שרים ב'Life Support', 'אבל אני מנסה לפתוח את עצמי למה שאני לא יודע, כי ההיגיון אומר, אני צריך להיות מתה כבר שלוש שנים אחורה' - אפילו עצמותיי החלו להרגיש גלי חום. 'Will I?' היה תמיד אחד הפרטים הכי נוגע ללב עבורי - תותח של מונולוגי דמויות חושף אישויות פרט יתרות למחלות וחיים בניתנות כה קשות, מלאות גישות מתח נפשי, וכיצד אנחנו יכולים להיות כה פגיעים מהרעש הבלתי נגמר במוחנו ומהמעגל הבלתי פוסק של 'מה אם.'

צוות השחקנים של Rent. צילום: מאט קרוקט המסע לקהל, חוץ מהדמויות, הוא מכוער רגשית כיוון שלעיתים אנו חוגגים כאשר מורין מופיעה בפרסום פרובוקטיבי ומזכירים את 'מעון הו בוהם', ואז התיאטרון ממשיך להדהד עם קול הלב השחוט כאשר קולינס מחבק את אנג'ל הגוססת וחברותה של מימי למחלה. אך, זהו מסע שהייתי עושה שוב ושוב. 'Rent' הוא מציאותי, טעון בייאוש ומאבק, ולבסוף - הוא מרגש לחלוטין. אנו נזכרים כיצד ג'ונתן לארסון, אדם צעיר ובריא שנאמנותו הייתה עומדת ברף הצלחה, סבל מאאורטיק אמילויטגובה ונפטר בליל לפני ההופעה הראשונה של המופע שלו. לכן, זה תואם יותר ש'Rent' שלו מעודד אותנו לחיות עכשיו ולגות: 'No day but today.'

'Rent' מושפע בתיאטרון סנט ג'יימס עד 28 בינואר 2017, לפני שממשיך את מסע בריטניה עד יוני.

רכשו כרטיסים למסע הבריטי של Rent

פיליפה סטפני כמימי ורוס האנטר כרוג'ר ב Rent. צילום: מאט קרוקט

לייטון ויליאמס כאנג'ל ב Rent. צילום: מאט קרוקט

לייטון ויליאמס כאנג'ל ב Rent. צילום: מאט קרוקט

צוות השחקנים של Rent. צילום: מאט קרוקט

צוות השחקנים של Rent. צילום: מאט קרוקט

פיליפה סטפני כמימי ורוס האנטר כרוג'ר ב Rent. צילום: מאט קרוקט

בילי קולום כמרק ורוס האנטר כרוג'ר ב Rent. צילום: מאט קרוקט

פיליפה סטפני כמימי ורוס האנטר כרוג'ר ב Rent. צילום: מאט קרוקט

לוצ'י ג'ונס כמורין. צילום: מאט קרוקט

לייטון ויליאמס כאנג'ל ב Rent. צילום: מאט קרוקט