סקירה: סוף הכמיהה, תיאטרון הפלייהאוס ✭✭✭

מת'יו פרי ולויד אוון ב-The End Of Longing. צילום: הלן מייבנקס The End of Longing

תיאטרון פלייהאוס

3 כוכבים

הזמנת כרטיסים

דמיינו פרק של 'חברים'. חוץ מזה שכולם כבר בשנות ה-30 וה-40 לחייהם, ומסתבכים בהתמכרויות ובעיות נוירוטיות (הכניסו בדיחה על איחוד הקרוב של 'חברים' כאן).

זהו הרעיון הבסיסי של The End of Longing; סיפור התבגרות לאלה שכבר בגיל מסוים. ובנוסף, הכוכב והכותב הוא מת'יו פרי, הידוע בזכות דמותו השנונה צ'נדלר בינג בסדרה האהובה האמריקאית.

המחזה עוקב אחרי ארבעה רווקים תקועים בעיר כשהם מנסים להבין את ההחלטות המרירות של חייהם ואת השעונים הביולוגיים המתקתקים שלהם. יש את ג'ק (אלכוהוליסט, מגולם על ידי פרי) את סטפני (זונה), את סטיבי (שנוא ונוירוטי) ואת יוסף (נחמד אך טיפש).

כריסטינה קול, לויד אוון, מת'יו פרי וג'ניפר מאדג' ב-The End Of Longing. צילום: הלן מייבנקס

במין קומדיה רומנטית, כולם נפגשים באופן לא סביר ומתחילים להתקשר זה לזה. ג'ק וסטפני נאבקים לקבל את חסרונות אחד של השני, כאשר סטיבי ויוסף נכנסים למערכת יחסים שנשענת יותר על ייאוש מאשר על חיבה הדדית. הריון בלתי מתוכנן זורק את הקבוצה לתהפוכות וגורם להם להרהר על סדרי עדיפויות והצורך לעיתים בשינוי.

הפקה זו מסמלת את הופעת הכתיבה הראשונה של פרי וזה בהחלט לא כישלון; ראיתי מאמצים פחותים בהרבה מכותבים ותיקים. הדיאלוג חד ומלא רגעים קורעים מצחוק, במיוחד כשהם מועברים בנימת החיתוך של פרי.

עם זאת, נשארים לעיתים לתהות האם העולם צריך עוד קומדיה רומנטית בעיר גדולה; לעיתים הדיאלוג מרגיש מוכר מדי, והעשר הדקות האחרונות של החצי הראשון נראות בנלאיות. פתח המחזה, שבו הדמויות מציגות את עצמן, הרגיש עצלן ונראה כמחליף להעמקת הדמויות והעומק הרגשי.

רוב החצי הראשון מוקדש לצחוק, עד לדקות האחרונות כשהוא מתהפך לדרמה עזה. הדמויות נראו כל כך מרוכזות בעצמן וחד-ממדיות בשלב זה שהיה קשה לדאוג להמשך. החצי השני היה הרבה יותר מציאותי ומאוזן, עם התמקדות בנקודת חיבור בין קומדיה לטרגדיה.

בעוד שהדעות חלוקות על כותבתו של פרי, הוא שיחק היטב בתוך תפקיד והפקה שהיו בעלי תהודה רגשית עבורו. מאבקיו מול התמכרות ידועים והוא משתמש בניסיון זה כדי לגלם את האלכוהוליסט האנוכי וההרסני ג'ק.

פרי מצטיין עם מספר הקומבקים והעקיצות של הדמות שלו; זה מרגיש כמו טריטוריה מוכרת עבורו, לאחר עשור שבו הסב הנאה למיליוני צופים בטלוויזיה. ג'ק לא מתרגש בקלות, אבל פרי ידוע כיצד להרגיע את הסצנות המאתגרות יותר בעדינות, אפילו כשנאלץ להתמודד עם דיאלוגים מתקתקי יתר.

ג'ניפר מאדג' ומת'יו פרי ב-The End Of Longing. צילום: הלן מייבנקס

ג'ניפר מאדג' היא מתאימה במיוחד בדמות הלוויה המסובכת סטפני, כשהיא מופיעה כחזקה אך גם פגיעה. כריסטינה קול היא מעצבנת בצורה מהנה בתור סטיבי המתוחה, למרות שהיא נראית צעירה בהרבה מגילה של הדמות, 37 שנה.

הופעה המעניינת ביותר הגיעה מלויד אוון המופתי בתור יוסף הטיפש הנחמד. בתחילה נראה היה שהדמות תהיה קלישאתית אך למעשה התגלה כקומפלקס ביותר והדמות ההגיונית ביותר בקבוצה – אולי פאלסטף מנוחתן!

המחזה מחולק לסדרה של מקטעים עצמאיים, מועצמים על ידי הסט המדהים של אנה פליישל. מדובר בשילוב נוזלי של מסכים והקרנות המשלבים אינטימיות עם תחושת פחד מהעולם החיצוני המפחידה.

הסט שזז כל הזמן, בשילוב עם המוזיקה המשלהבת של איזובל וול וברידג', הופכת את שינויי הסצנות למפתיעות מהנות, גם כשהתדירות שלהם חשה כהפרעה לפעמים. באופן מוזר, מסדרן הקרבות גבוה בזיכויים בתוכנית, אפילו שלא היה שום דבר הדומה למאבק על הבמה; מי יודע איזה סוג של אלימות אולטימטיבית עשויה הייתה להיחתך ברגע האחרון?!

בעוד שיבתאים לקהל מובן, הזמנה מכותב מפורסם אך בלתי נסיוני היה סיכון יצירתי גדול לתיאטרון הפלייהאוס. זה מאמץ ראוי מצדו של פרי, אבל אני לא חושב שמישהו יהיה כוסף ל-The End of Longing בעוד מספר חודשים.

The End Of Longing ירוץ בתיאטרון הפלייהאוס עד ה-14 במאי 2016. הזמינו עכשיו.