סקירה: השעון הכי מהיר ביקום, תיאטרון אולד רד ליון ✭✭✭✭✭

דילן לואלין, ננסי סליבן וג'ושוע בלייק. צילום: דארן בל   השעון המהיר ביותר ביקום תיאטרון אולד רד ליון 11 בנובמבר 2013 5 כוכבים ההצגה האחרונה מאולד רד ליון, מקום שתמיד עולה על ציפיותיו, היא חידוש מרשים של אחד מהעבודות הראשונות של פיליפ רידלי, השעון המהיר ביותר ביקום. מחזהו של רידלי מתמקד בקוגר גלאס, אדוניס אנוכי ולא יציב המאיים להתפרץ בכל רגע, שמקדיש כל מאמץ לשמור על מראה צעיר. ג'ושוע בלייק מצטיין בתפקיד; נוהם כמו נמר, נמתח לבדו וזורק שרירים, מאיים להתפוצץ בכל רגע. בדירה הקטנה גר עמו הקפטן טוק, אותו משחק בהצלחה איאן הוטון. מערכת היחסים ביניהם מעוררת עניין; על מי באמת נסמך מי? הוטון ובלייק משחקים במאבק הכוח כמו במשחק טניס; האנרגיה חשמלית ואין לצופים יכולת להתנתק מהם – בכל רגע המתח עלול להתפקע באופן אלים. הקפטן מכין עוד מסיבת יום הולדת תשעה-עשר עבור קוגר, קומדיה שמתוכננת בקפידה על ידם. כרגיל, רק אורח אחד מוזמן, נער צעיר בשם פוקסטרוט דרלינג. קוגר מפיק הנאה מינית אגרסיבית מהסיפור על איך לכד את פוקסטרוט. ישנה תחושת סכנה באוויר. המערכה הראשונה מעט מוגזמת; היא עולה לרמת מתח גבוהה במהירות, ללא מרחב להשריה איטית, לאי נחת שמתגברת באיטיות בין הצופים. עם זאת, קרוב לוודאי שזה יקל ככל שהריצה תתקדם. בשיאו של המערכה הראשונה, הנער עצמו נכנס, משוחק ברמה מרשימה על ידי דילן לואלין. לואלין מעורר חיבה מידית; צעיר, חסר פגם ואטרקטיבי, אתה נופל בקסמו כמעט באותה מהירות שקוגר עשה. השעון המהיר ביותר ביקום. צילום: דארן בל עם כניסתה של הארוסה הלא מוזמנת של פוקסטרוט, שרבט גרבל (ננסי סליבן) נשלפת השטיח לגמרי מתחת לרגלי הקהל. זה מתבצע בהצטיינות. המחזה הופך למשחק כוח בין הקוגר שנשאר בשקט ושרבט הפטפטנית, שמנסה להשיג את מטרתה. סליבן פשוט מהממת בתפקיד שרבט, שתשתלב בצורה מושלמת בקרב שחקני TOWIE, מסיימת כל משפט עם 'מותק' מעצבן. הופעתה היא מסע כיפי וחזק, והיא משתווה לכוח והאינטנסיביות של בלייק היטב. משלימה את האנסמבל אניה מרסון כשכנה המבוגרת צ'יטה בי. מרסון היא כמו נבל שנפל מדיסני, מתהלכת על הבמה עטופה בפרווה עם סמכות שאין לה תחליף, וקול מזרח לונדוני שהופך גם את השפה השיחתית ביותר לכמו השבעה מיסטית. הבימוי של טום אובראיין הוא מפתיע ולא ניתן להימלט ממנו, סקסי. לשון הרידלי רווית השירה האפלה שמתובלת בהומור ותשוקה נשלבת על ידי חבר השחקנים המשובח של אובראיין. התאורה של דרק אנדרסון והעיצוב הקולי של אלכסנדרה פיי בריית'ווייט משלימים את האווירה החשמלית והצווחנית, והעיצוב של אמילי הארווד מרמז על ענני סערה מתאספים, ומתאים להפקה האינטימית. בעוד שרידלי עשוי להיות מדויק יותר בטכניקת הבימוי בשנים האחרונות מאז פרסום מחזה זה, בעבודתו המוקדמת ניתן לראות את האומץ והנועזות שגרמו לרידלי להיות מחזאי שיש להתחשב בו. ההצלחה הגדולה ביותר של אובראיין היא בשימור החיוניות והרלוונטיות של מחזהו של רידלי; הוא כואב ומזעזע כבעבר. ההפקה של טום אובראיין היא הזדמנות נדירה לראות אחת מהעבודות הגדולות ביותר של רידלי מוצגת ברמה כה גבוהה. לא לחסרי הלב, ולא להחמיץ. רצה עד 30 בנובמבר 2013 עוד מידע