חדשות במה
סקירה: דוקטור פאוסטוס, תיאטרון דיוק אוף יורקס ✭✭
פורסם ב
25 באפריל 2016
מאת
דניאל קולמן קוק
קרייג שטיין, טום אדדן וקים הרינגטון ב"דוקטור פאוסטוס". צילום: מארק ברנר
דוקטור פאוסטוס תיאטרון דוכס יורק 22 באפריל 2016
2 כוכבים
הסיפור הגרמני על פאוסט היווה השראה למספר הפקות לאורך השנים, אך כנראה שאף אחת מהן לא הייתה כה גרפית ורווי אקשן כמו עיבוד של חברת ג'יימי לויד.
זהו סוג של גרסה היברידית, שמכila הכוללת את הסצנות הפותחות והחותמות מההפקה המקורית של מרלו, עם אמצע חדש ומשופר. ההבטחה המרכזית עדיין נשמרת; רופא מוכשר מוכר את נשמתו כדי לחפש תהילה ועושר, במחיר של היותו נתון להתגרות מתמשכת מהשטן.
קים הרינגטון ב"דוקטור פאוסטוס". צילום: מארק ברנר
החלק האמצעי החדש מביא את ההצגה לעדכון (במונחים של טון ושפה), ויוצר משל לעידן הטלוויזיה הריאליטית, כאשר פאוסטוס מופיע כמאחז עיניים בסגנון דרן בראון, נאבק בתשומת הלב של ציבור מעריץ.
עיבוד זה הוא מפעל אצילי; האמצע המקורי של מרלו ידוע לשמצה בכך שהוא חלש ונראה מתאים לשכתוב. עם זאת, אם תמצאו להוסיף לקלאסיקה, זה צריך להיות משמעותית טוב ממה שקדם לו. למרות שמדי פעם יש רגעים מעוררי השראה, הרבה מהדיאלוג החדש נשחק ולא מייצר דבר מלבד גועל מדי פעם.
הפיתוח הדמויות מתעלם לרוב לטובת טקטיקות הלם והתייחסויות פופולאריות בסגנון הפנטו. ישנם כל כך הרבה רעיונות מתחרים בעבודה עד שכל ההפקה מרגיש לעיתים קרובות כמעורבב בצורה חסרת פשר; אני די מכיר את הטקסט ובכל זאת מצאתי לעיתים קשה לעקוב אחר הקו העלילתי החדש.
החושך הבלתי פוסק והעוולות של ההפקה חופרו על ידי משחק יתר היסטרי עצום. הצרחות הבלתי פוסקות והמבעים התדומים מהלהקה הפכו לחוץ קבוע; החצי השני היה חזק יותר מהראשון המבלבל.
ג'נה ראסל הבינה זאת ושימשה נקודת אור משמעותית כמפיסטופל. הרוע השקט והמתון שלה היה יותר עוצמתי מהרבה מההרכב שהתפתח סביבם, במיוחד לוציפר הקרטוני של פורבס מסון.
ג'נה ראסל וקים הרינגטון ב"דוקטור פאוסטוס". צילום: מארק ברנר
הרבה מהתשומת לב הופנתה לטבעיות למכון כס המלכות, קיט הרינגטון בתפקיד הראשי של פאוסטוס (לא פחות משום שיוצר הסדרה ג'ורג' ר.ר. מרטין היה קהל). הרינגטון היה מבריק בתמורה בתפקיד הראשי, מנצל לטובתו תסריט לעיתים מעובה. זו הופעה דורשת רגשית ופיזית והרינגטון חוצה בקלות מהשיח המאה ה-16 לשיח המודרני.
החלק המרשים ביותר בהפקה זו, יוצא דופן, הוא הבימוי של סוטרה גילמור והתאורה של ג'ון קלארק. הבמה נעה כל הזמן, חושפת את העומק והגובה המצויים בשטח שמאחוריה.
קים הרינגטון ב"דוקטור פאוסטוס". צילום: מארק ברנר
הצפיות המשתנות באופן מתמיד, בשילוב עם תאורה חדה ומבשרת רע, יצרו אפקט מאיים עמוק. ישנה גם תנועה ואפקטים מהנים מסקוט פןרוז ופולי בנט, עם זאת, רצפים אלו היו יכולים להיות מנוצלים בזהירות רבה יותר להשפעה מקסימלית.
"דוקטור פאוסטוס" היא הפקה המנסה להשיג רבות ורק חלקית מצליחה. זהו הצגה מבוימת באומנות עם אינטנסיביות גבוהה אך חסרה בלב ובאחידות.
קבלו את המיטב מתיאטרון בריטי ישירות לתיבת הדואר שלכם
היו הראשונים להגיע לכרטיסים הטובים ביותר, הצעות בלעדיות וחדשות אחרונות מווסט אנד.
אתם יכולים לבטל את המנוי בכל עת. מדיניות פרטיות