סקירה: מצב הדברים, תיאטרון הסטודיו ברוקלי ג'ק ✭✭✭✭

מצב העניינים

תיאטרון הסטודיו של ברוקלי ג'ק,

14 בספטמבר 2017

4 כוכבים

הזמינו עכשיו

זהו אחד מהתקליטים הראשוניים המרשימים ביותר ששמעתי אי פעם, במסגרת סיפור מקסים על מועמדים ל-Music GCSE העוברים את הטקסים שלהם ממעבר מילדות לבגרות.  אליוט קליי - שם שתרצו לזכור - כתב אחד מאוספי השירים, המלודיות שהם בצורה בלתי מתפשרת מהפנטים ומהנים.  הספר של תומאס אטווד נכתב במיומנות, דעה רעננה על מצוקות ושמחות של בני נוער, כששבעה בנים ובנות מגיבים לסגירת מסלול המוזיקה שלהם; אך ההבחנה הגדולה ביותר של ספרו היא הדרך הבלתי מתפשרת שבה הוא משלב קטעי מוזיקה בתוך הטקסט המדובר, מפיץ קטעים מושרים ושיחה בקונפיגורציות מפתיעות תמידית, משתנה אווירה ועוצמה בתוך אפיזודה מוסיקו-דרמטית בביטחון מדהים ובתחושת שליטה תיאטרלית מרהיבה.  אטווד וקליי הם שמות שתשמעו עליהם הרבה בעתיד.

איך אני כל כך בטוח?  ובכן, על כל הבגרות והדמיון, זהו רק המופע השני שלהם, ואחד שנכתב בבהילות: לאחר שעבדו על המופע הראשון שלהם 'סוף עונתנו', בתיאטרון האומנויות בחורף האחרון, המופע הזה צץ באופן בלתי צפוי כשהתברר שיש חלון זמין בלוח הזמנים של ג'ק; הכותבים הם חברים עם המנהל האמנותי של התיאטרון - קייט באניסטר המכודרת - והקריאה שלה הגיעה במאי, מציעה ריצה של שלושה שבועות למחזמר חדש עם סביבה עכשווית.  שלושה חודשים אינטנסיביים של כתיבה הסתיימו בהפקת סיפור כתוב היטב; תהילתו הגדולה היא אולי אחד התקליטים החדשים בסגנון 'פופ' הטובים ביותר ששמעתי לאחרונה.  אין אפילו מספר אחד במופע שלא הייתי רוצה לשמוע שוב, ושוב, ושוב.  רציתי לקנות את ה-CD לאחר ההופעה בדוכן המרצ'נדייז, ואת החולצה, ואת הכובע והטות והריחופן.  ולא זוכר מתי הייתי כל כך נרגש מתקליט חדש.

אטווד גם ביים (ועיצב) את המופע במיומנות רבה ורמת גימור מקצועית גבוהה, וקליי עשה את רוב הסידורים למוזיקאים-שחקנים, מראה שליטה מענגת וחוכמה בצבעים ובמצבי רוח, תוך שימוש בכלי הנגינה המגוונים ב'חדר המוזיקה' שמספק את ההקשר הכללי לדרמה עם המצאה בלתי נגמרת. בנוסף, הם אספו צוות שחקנים נבחר היטב לתפקיד החברים הבית-ספריים.  קליי עצמו משחק את אדם, על קיובורדים, הבורג הרציני מאחורי ה'להקה' שאנו מכירים במהלך המופע; ג'יימס ויליאם-פטיסון הוא מתופף, וויל, הנגטיבי במובהק; טובי לי הוא ביפי, נגן הגיטרה הגבוה והחביב הבודד מהקבוצה שיש לו מערכת יחסית עם רוזה לוקאס' ג'אז, חולם רגיש אך עוצמתי; ואז קיים סאם הרגוע של פיטר צ'רליאנקו, וקט הפלאנית של נל הארדי.  אבל המופע באמת שייך להופעה המחשמל של האנה סטיוארט כרות, הילדה שחייבת להתבגר במהירות, עוזבת את חבריה הקודמים מאחוריה בתהליך: נוכחות הבמה שלה היא חשמלית, ומקראתה וטווח הקליט שלה הם יוצאים מן הכלל. תאורת המאסטר של בן ג'ייקובס - כמעט אך ורק בשימוש בצבעי פנינה ולבנים על במה כמעט מונוכרומית - מאפשרת להם להיכנס ולצאת מההווה והעבר, לעבור בין 'האירועים הזכורים' ולהווה.  יש מעט 'תנועה' שכוללת בבימוי, אך כפי שנהוג במופעים עם מוזיקאים-שחקנים, אפשרויות ל'כוריאוגרפיה' מוגבלות.

ובכל זאת, האנרגיה, התשוקה והברק של התקליט זועקים לכוחות גדולים ומרשימים יותר כדי לעשות לו צדק.  זהו מופע שכדאי לראות לכל מפיק או במאי שמחשיבים את עצמם, שרוצים למצוא ולפתח יצירה בריטית יפהפייה של כתיבת מחזמר.  הם כנראה לא יקבלו הרבה יותר הצעות טובות השנה, או בשנת הבאה.  הטקסט הכתוב בצורה חכמה, כתוב בחסכון ובאלגנטיות ניכרת, יוצר דמויות חזקות ומוכרות מיידית.  והשירים - המנגינות הנפלאות, כולל: ה'ברוך הבעלים' המדויק; הפרודיה על בארי ווייט, 'מגי'; החתימה האישית (קליי הוא במקור מסטוק-און-טרנט) 'בעיר זו...'; שיר הדיסקו מבית 80 האנטום 'ניצחון'; ולב הלב של ההופעה בשיר המשחרר רגשית, 'הילדה הבלתי נראית'; לא לשכוח את השיר הכותרתי, אוסיס פוגש ביטלס במילוי אצטדיון, 'מצב העניינים'.

לא היה לי זמן רב שבו קיבלתי תקליט בברכה כזו בשקיקה ובהנאה, תקליט שיש לו משיכה רחבה מיידית כזו, ושיוצר גם מייד תחושת אופי ועמדה חזקה.  העבודה עדיין גדלה ומתפתחת.  הטקסט, בעוד שהוא כתוב היטב עם שורה יפה בהומור עכשווי, לא עדיין הגיע לרמה העוצמתית והמרכזית הרגשית של תקליט המוזיקה, והכותבים מודעים זאת ורוצים להמשיך לפתח אותה עוד.  כל מי שיחבור לחבר'ה הללו ולפרויקט הגדול שלהם במסעו יזכה בזמן נהדר איתם.  המופע משחק עד סוף השבוע הבא, שבת 23 בספטמבר.  אל תפספס אותו!

כרטיסים למצב העניינים