סקירה: עץ אלון, התיאטרון הלאומי ✭✭✭✭

טים קראוץ' ב'אוק טרי'. צילום: גרג וייט 'אוק טרי'

תיאטרון זמני, התיאטרון הלאומי

29 ביוני 2015

4 כוכבים

איזו הבדל יום אחד יכול לעשות.

זוהי אמת שכמעט ולא מתייחסים אליה, שכל הופעה של יצירה תיאטרלית היא שונה. הצורה וההרגשה עשויות להיראות אותן לילה אחר לילה, אבל, בני אדם הם בני אדם, וריאציות קטנות תמיד מתרחשות בהתאם לאנרגיה, לפוקוס, לבריאות ולמגוון גורמים נוספים. זה יכול להיות טוב או רע, בהתאם ליום שבו רואים את ההופעה.

זה נדיר שהמטרה של יצירת תיאטרון היא להיות שונה כל לילה. אבל בדיוק זהו הרעיון מאחורי המחזה של טים קראוץ', 'אנ אוק טרי', שמוצג עכשיו בתיאטרון הזמני של התיאטרון הלאומי. זהו חידוש עשרתי לביצוע, בבימוי משותף של קארל ג'יימס ואנדי סמית', ובכיכוב בכל לילה שחקן אחר. לא רק שחקן אחר, אלא אחד שאנחנו נאמר לנו כי לא חזר ולא ראה את התסריט.

היצירה מתמקדת במפעל פעלולן (מגולם בידי קראוץ') שעושה את המופע ההדרגתי השני-שאינו-טוב בפאב, שנה לעתיד, והוא קורא למבקרים מהפאב לעלות לבמה כדי להיות מהופנטים. כל המבקרים הם בדודים, מלבד השחקן האורח. החלפות בין הפעלולן והשחקן האורח מרכיבות את גוף המחזה ומתמקדות באשמה ובאובדן שהדמות של השחקן האורח חשה בגלל מות בתו הפתאומי והלא צפוי, שנפגעה על ידי רכב בעת שצעדה בכביש, לא שמה לב, עם אוזניות באוזניים.

לגלות עוד על הפיתולים וההפניות של העלילה היה להרוס את החוויה לחלוטין, לא פחות משום שאפשר לראות איך שחקנים שונים יביאו, או יוכלו להביא, אל הקדמה אספקטים שונים של המצב בנקודות דגש שונות. מספיק לומר שמרוויחים מהקשבה וריכוז למה שנאמר ונעשה.

בכ-85 דקות הלילה שבו נשאתי את תשומת לבי, המחזה של קראוץ' הוא תרגיל מרתק. הנוכחות של השחקן האורח מגדירה את ההופעה, והיכולת של השחקן לאלתר ולהתחבר עם קראוץ' בהתראה קצרה, כמו גם לזכות באמונה ואהדה של הקהל, היא חיונית.

עד כה בריצת זו, הופיעו בתפקיד האורח קונור לובט, מגי סרביס, קייט דושן, פיליפ קווסט, סטיבן דיליין ונעמי ווית'נא. בהופעה שראיתי, סמואל בארנט קיבל את התפקיד.

לבארנט יש חום וקסם טבעי על הבמה שמקל להזדהות איתו ולהבין אותו. נראה לא יום יותר מבוגר מאז פרץ לתודעה כ’פוזנר’ ב’בנים הלאומיים’, בארנט שיחק כאן נגד הטיפוס: אדם נשוי מבוגר יותר, אב לשניים, נצרך בשכול, חלול ומוטרף. באותו הזמן, היצירה דורשת מבארנט להיות לפעמים עצמו, ותגובותיו לטקסט המתרחשות נשמעות אמיתיות. הומור מידבק חיבק את גישתו, מה שהפך את הרצפים שבהם אי ודאות, כאב או זעם היו מפתחיים לעוד יותר חזקים. החביב והנעים הפכו את היומקות והרומיות לעמוקות יותר – וגם שירתו להסיח ואף להשליך ולשמש כמניפולציה של קראוץ' על הקהל.

יש כאן הרבה מלאכות ציר לב, שהשתלבו במיומנות על ידי קראוץ' ליצירה חדשנית ומקורית {עדיין} של תיאטרון מאולתר מדובד. קראוץ' לובש את דמות הפעלולן המרוסקת כמו כפפה אהובה היטב והאפקט של ביצועו דומה: מוכר, מעט רופף בחלקים, קצת שחוק באחרים, אבל באופן מוזר מנחם. הוא בהחלט יודע מה הוא עושה, ועם התמיכה המעולה של בארנט, הקטעים המפתחיים הם מתעמתים ומרתקים.

המוסיקה משמשת בהשפעה מצוינת, משנה ומעצב מצבי רוח בקלות. הליך הגדרות הסאונד הפריע בהתחלה, אבל ברגע שהדפוס התנהגות הוקם זה מפסיק לחבל והופך לחלק משגרת ההיפנוזה הברמהילה בפאב. קראוץ' באמת השתרשה אל תוך העולם שהקהל מדמיין והתוצאות מרשימות.

קראוץ' נהנה מתיאטרון שמערער ודוחף גבולות ו'אנ אוק טרי' הוא לא יוצא דופן. בחלקים, הוא מבריק והוא אף פעם לא פחות מושך – לפחות כך היה כשבארנט היה השחקן האורח. בימים אחרים, זה עשוי להיות שונה – טוב יותר, לרוב אותו דבר או גרוע יותר. הדינמיקה של המופיעים, שלרוב משויפת בחזרות, היא כאן בעיקרה גולמית, ותעבוד או לא תעבוד. עם בארנט וקראוץ' הרוקדים את הטראנטלה הזו של אשמה, שכול ולפעמים תבונה, זה תרגיל ייחודי, מקורי ומושך בקיצונויות הצורה התיאטרלית.

תפסו את זה אם תוכלו – ותקוו שהשחקן האורח שלכם יהיה טוב כמו או יותר טוב מבארנט.

'אנ אוק טרי' תרוץ בתיאטרון הלאומי עד ה-15 ביולי 2015