ביקורת: משמרות בטאג' במוזיאון Bush ✭✭✭✭

דארן קופאן ודני אשוק ב"שומרי הטאג". שומרי הטאג'

תיאטרון בוש

13 אפריל 2017

ארבעה כוכבים

הזמינו עכשיו

1648, אגרה, הודו. הקיסר הורה שאף אחד, מלבד הפועלים, לא יסתכל על הטאג' מאהל החדש שנבנה עד להשלמתו המלאה. זה כולל את הומאיין (דני אשוק) ובאבור (דארן קופאן), שני שומרים קיסריים בדרגה נמוכה שנכנסו למשמרת הבוקר. הם חייבים לעמוד ולמנוע מהמבט את הפלא הארכיטקטוני המופלא הזה, ולא להפנות את הראש.

חברים טובים מאז שהיו נערים, הם זוג לא מתאים - אביו של הומאיין הפרגמטי והריאליסטי מדורג גבוה בשמירה הקיסרית. באבור, חולם ביום ומחפש המצאות משונות, מעביר את יומו בחשיבה על המצאות בלתי רגילות. באבור מדבר בשבחים על אוסטד איסא, האדריכל של הטאג', אך הומאיין יודע שעונש נורא מחכה לאיש, וזה יישאר לדרג הנמוך של השומר לבצע אותו.

דני אשוק ודארן קופאן ב"שומרי הטאג".

כך מתחיל המחזה החכם של רג'יב ג'וזף, בבימוי אמנותי של ג'יימי לויד שמתחמק מתעלולים מיותרים לטובת תפאורה פשוטה וחכמה. זה עובד נהדר, עם התא הכהה של סוטרה גילמור שמאפשר לטקסט של ג'וזף לקחת את המרכז.

ג'וזף מצליח ליצור את העולם כולו דרך עיניהם ומילותיהם של שני אנשים אלו. הדינמיקה החברותית של השומרים מעניקה להם אווירה יומיומית שורשית, אך הרגעים הטובים ביותר הם כאשר זה מפנה מקום, כמעט בהפתעה, לשפה רגישה ופיוטית. רגעים חולפים אלו מדגימים היטב את כישרונו של ג'וזף כסופר, והוא יצר יצירה אינטליגנטית ומלאת מימד. כמעט יש לה איכות מיתית, כאילו הקהל עד לאגדה; האנשים שהרגו יופי. היופי הוא נושא שחוזרים אליו שוב ושוב עם כבוד עמוק וכנה מבאבור, והוא היופי שבסופו של דבר ואינו מתכוון, בוגד בו.

דני אשוק ודארן קופון ב"שומרי הטאג"

נותרים לבד על הבמה, אשוק וקופאן עובדים נפלא יחד כשני השומרים. השיחה ביניהם נודדת עם פתיחות טבעית שמגיעה עם חברות קרובה. יש תחושה של היסטוריה ביניהם, מרמזת על חיים שלמים עד לנקודה שבה אנחנו פוגשים אותם לראשונה על קירות הטאג'. האובדן של החברות הזאת כשתקדמות המחזה נעשה כל כך מרגש יותר על ידי הקרבה הראשונית הזו, ושני השחקנים יוצרים הופעה מרתקת. קופאן מצטיין בתחילת הסצינות, כאשר באבור לא יכול להתאפק מהבעת כל מחשבה שחוצה את דעתו. התערבויות שובבות אלו מנוגדות יותר לטראומה שהוא סובל בשיא המחזה. אשוק, כהומאיין, שולט בדיאלוג של ג'וזף ומעביר אותו בביטחון מרהיב ובמהירות חסכנית ומשמעתית.

הומאיין רואה את העולם כפי שהוא, עם כל ההגבלות שהוותה הקיסר עליו. באבור מדמיין איך העולם יכול להיות, מקומות מוזרים ואנשים לא מוכרים מעבר לניסיון המוגבל שלו. תחת כללי אגרה הקפדניים אין מקום להוזה כמו באבור, וכששומרי הטאג ממשיך, זה מתברר בהדרגה בצורה איומה. הזמן רץ במהלך 80 דקות כאשר המחזה לוקח את הקהל לעבר הסיום האכזרי עם שום דרך חזרה.

סיפור מרגש עמוק עם רגעים של הומור כהה, "שומרי הטאג" הוא בחירה מצוינת לפרמיירה בתיאטרון בוש החדש ששופץ.

תמונה: מארק ברנר

הזמנת כרטיסים ל"שומרי הטאג" בבוש תיאטרון