סקירה: מקהלת הגברים, תיאטרון האמנויות ✭✭✭✭

סופי אדניט סוקרת את The Choir Of Man שמוצגת כעת בתיאטרון האמנות, לונדון.

ריצ'רד לוק, טום ברנדון, אליסטר היגינס, מיילס אנתוני דיילי, טיילר אורפה-בייקר ודניאל הארנט ב-The Choir of Man. צילום: הלן מייבנקס The Choir of Man

תיאטרון האמנות

ארבעה כוכבים

הזמנת כרטיסים ל-The Choir Of Man יום רביעי זהו שישי החדש, או לפחות כך זה מרגיש ב-The Choir of Man, מופע שכולו שירה, ריקוד ושתייה, שהגיע לאחרונה ל-תיאטרון האמנות אחרי סיבוב הופעות רחב בעולם. ובמקום להיות בתיאטרון האמנות אנחנו מועברים ל-The Jungle, פאב בסגנון ישן וטוב, עם שם משונה למדי, שנראה כי נקרא כך רק כדי שהחברה יוכלו לשלב ביצוע לכיסוי של Guns ‘n’ Roses’ Welcome to the Jungle. ובכן, למה לא?

ריצ'רד לוק, טום ברנדון, טיילר אורפה-בייקר ודניאל הארנט ב-The Choir Of Man. צילום: הלן מייבנקס לחלק מהפאבים יש קבוצת כדורגל, לאחרים יש קבוצת חצים. ל-The Jungle יש מקהלה, חברי הקאסט של The Choir of Man, ביחד עם הלהקה החיה המצוינת שלהם. הכנה מודה שמקהלת השם המרכזי הרבה יותר נקייה, לבושתם מעולה ונראים הרבה יותר טוב מהרגילים של קבוצה של לקוחות הפאב, אבל היי, אף אחד לא מתלונן. הם כוללים דמויות מצויות (האחוז, הבדרן, הרומנטיקן הנואש, האחד שמטפל בדברים) אבל מעטה אישית מרגשת עוזרת להרים אותם מעבר לסטריאוטיפ. מוקדם בערב הקהל שהגיע מוקדם יכול להשתובב על הבמה, לתפוס כוס בירה עם המקהלה לפני שהאירועים באמת מתחילים, ו-The Choir of Man שועטת במשך 90 דקות של בידור חיה עם כיסוי פכפח, בעיבודים חכמים באדיבות המפקח המוזיקלי ג'ק בלום. זה כולל ממשיך לאורך כל ההצגה, עם כוסות בירה חופשיות וחבילות קריספים שמועברות בנדיבות, ומספר צופים אף זוכים לסירנות בקול על הבמה. הטון של הערב לפעמים אינו שוויון, במעבר פתאומי מהתוצאות הרציניות למדי, ובכן, לא כל כך רציניות. נושאים קשים כמו ג'נטריפיקציה ובריאות הנפש הגברית נגעים בהם אך יושבים במצב מגושם מול העובדה שהקאסט מזייף 'שתייה' דרך כוסות בירה אינסופיות על הבמה. גם הרכב הסאונד במספרים הריקים יותר דורש שיפור - זה עשוי להיות פגם עם התיאטרון כאולם, אבל זה טרגדיה לאבד שום מהשירה המדהימה שהיא השיאה האמיתית של The Choir of Man.

בן נוריס, טום ברנדון ודניאל הארנט ב-The Choir Of Man. צילום: הלן מייבנקס אין כמעט נרטיב, אבל זה בסדר - אתם באמת כאן בשביל השירים. כל מספר בסטליסט האקלקטי מבוצע נהדר, אבל הבולטים כוללים כיסוי מדהים לשירה של אדל Hello, שנעשה בכבוד אדיר על ידי מיילס אנתוני דיילי, שמזוהה באופן מעניין מהחברים שלו, שחוגגים בהסחה משחק כדורגל בסלואו-מושיין סביבו. ביצועים של Somebody to Love, Some Nights ו-The Pina Colada Song מאיימים פשוטו כמשמעו לפרוץ את הבית, בעוד גרסה מהממת ל-The Kinks’ Waterloo Sunset משמשת כמכתב אהבה לערים בכלל. יש כיסוי אקפלה חלומי לשירה של סיה Chandelier וסט רחוק, לגמרי אקוסטי ל-The Parting Glass נפרד מהקהל בשלום אחרון.

מרק לובדיי ב-The Choir Of Man. צילום: הלן מייבנקס

הקאסט כולו הוא פשוט מהמם, ויש להקדיש אזכור מיוחד לשלושת החליפות של התפקידים אצל הופעה זו (ג'ורג' בריי, מאט בבריג' וסאם בבריג'), ששילבו כל כך ללא תקל בידיוק לתפקידיהם שדרוש מילוי בשלשות להבטיח שאינם מגלמים תפקידים אלה במשרה מלאה.

The Choir of Man הוא בסופו של דבר מחווה עזה לקהילה, לחיבור ולכל מה שאבד במהלך הסגר. התוצאה היא ערב בלתי ניתנת לעצירה של כיף בלתי עמיד, אי-אפשר ללכת ממנה בלי חיוך על הפנים. הזמנת כרטיסים ל-The Choir Of Man