סקירה: התירס ירוק, התיאטרון הלאומי בלונדון ✭✭✭

פול טי דביס סוקר את 'התירס ירוק' - מחזה חצי אוטוביוגרפי מאת אמלין וויליאמס, כעת מוצג בתיאטרון הלאומי, לונדון.

ניקולה ווקר בתפקיד מיס מופאט. צילום: יוהאן פרסון התירס ירוק.

התיאטרון הלאומי, לונדון

22 אפריל 2022

3 כוכבים

להזמנת כרטיסים

לכולנו יש, או צריך שיהיה, מורה מעורר השראה שהאמין בנו ושינה את מהלך חיינו, אני יודע שלי היה. הנחת היסוד המרכזית של המחזה החצי-אוטוביוגרפי של אמלין וויליאמס משנת 1938 היא ההשפעה, כאשר המורה לאנגלית מיס מופאט מגיעה לכפר מכרה בוויילס, מקימה בית ספר ומתחילה לחנך את העובדים. אחד מהם, במיוחד, מצטיין – מורגן אוונס, שאותו היא מאמנת למבחן כניסה לאוקספורד. המנהל דומיניק קוק מתאר את אמלין וויליאמס כדמות נאבקת עם חייו המפורסמים כשחקן בלונדון, וכותב את המחזה בראשו. מה שמתחיל כדרך חדשנית למסגור המחזה, עם אמלין וויליאמס מקריא את הוראות הבמה, מחשבות ומבטים כששחקנים נעים על במת הריקה, הופך במהרה לרעיון המרכזי של המחזה כולו. מבחינתי זה מזיז את המיקוד מהמחזה עצמו והופך את וויליאמס לדמות המרכזית ולא את מיס מופאט, במיוחד בחצי השני כשהוא מפריע לפעולה כדי לנסח מחדש סצנה, ומדגיש שהשחקנים הם רק שליחים למילים של המחזאי ומעכבים את אפיון הדמויות. המחזה, שבעיני הקהל המודרני כבר בעייתי, לא זוכה לעמוד או ליפול על בסיס ערכיו שלו.

איוון דייויס בתפקיד מורגן אוונס. צילום: יוהאן פרסון

יש לנו מקהלה גברית, זה הדבר הטוב ביותר בהפקה, שממלאים את תיאטרון לייטלטון במנגינות נפלאות, ומשמשים חלקית כמקהלה יוונית, אך גם כחבר מושבעים, כאשר הם עוקבים אחר התפתחות האירועים. הם גם מדגישים את הרומנטיקה העמוקה שבלב המחזה, אני די בטוח שאבי ועמיתיו לעבודה לא שרו המנונים מעוררי רוח בדרכם הביתה אחרי כל משמרת של 12 שעות. בתפקיד מיס מופאט, ניקולה ווקר מביאה אנרגיה רבה לתפקיד, ואמונותיה מדגישות את המורכבות שלה - הסקסיזם והחומרניות שלה עמוקות כמו אלה של הסקוויר, (בביצוע מלא חיים של רופוס רייט). איוון דייויס, בתפקיד מורגן אוונס, מצליח להאיר את הדמות, אבל קשה להבין בני כמה התלמידים אמורים להיות, זה נראה כאילו הם יכולים לשחק בקלות בעבור ויילס. עם זאת, יש כמה פנינים במכרה, במיוחד אליס אור-יואינג בתפקיד מיס רונברי המזומרה והמאוד מפונפנת, וג'ו מקינס גונבת את ההצגה בתור עקרת בית סרקסטית, מיסיס וואטי, וההומור עובד היטב.

שחקני 'התירס ירוק'. צילום: יוהאן פרסון

כאשר החלק השני מתחיל, הכורים שרים ל'אמלין וויליאמס' שהוא 'שכח לזכור', והמסך מתרומם לחשוף סט מלא ומצויד, ליום מבחן הכניסה של מורגן. זה מרגיש כאילו ההפקה איבדה עכשיו את האומץ של אמונותיה, אף שהכוונה להראות שחזונו של וויליאמס עכשיו יציב יותר. כשהמחזה מדבר, זה בעייתי, לא פחות מאהבתו של גבר מבוגר בהרבה, (ג'ון גורוני ג'ונס), לילדה בית הספרית ביסי וואטי, והעובדה שהריונה ממורגן אוונס נפתרת בצורה הכי גמלונית ולא משכנעת. זה כל כך מתסכל כי כאשר המחזה מאפשר לנחות, יש כל כך הרבה פוטנציאל.

שחקני 'התירס ירוק'. צילום: יוהאן פרסון

איך תגיבו למחזה תלוי באיך תגיבו לרעיון המרכזי. עם זאת, נוסף על 'מאדה יער החלב' משנה שעברה, זה נפלא לשמוע קולות וולשים ואת השפה הוולשית על במות התיאטרון הלאומי. אולי בפעם הבאה נוכל לקבל מחזאי עכשווי יותר, שינתק קצת את המיתולוגיה ויספר סיפור מציאותי יותר של הממלכה.

אתר התיאטרון הלאומי