ביקורת: הרוח בערבי הנחל, תיאטרון ווטרלו איסט ✭✭✭

הרוח בערבי הנחל

תיאטרון ווטרלו איסט

12 באוגוסט 2015

3 כוכבים

באזור עמוס בתיאטראות מבריקים, קל לפספס את תיאטרון ווטרלו איסט האינטימי והמרתק. המסתתר מתחת לקשת רכבת, נראה כי הוא אהוב מאוד על בעליו והמנהל האמנותי שלו, ג'רלד ארמין, שגם מנהל את הבר (האם קווין ספייסי עשה זאת אי פעם באולד ויק?!). בימים הקרובים המקום מארח עיבוד חדש ל'הרוח בערבי הנחל', מבית תיאטרון ריבר רוד, המורכב ברובו מתלמידי בית הספר להכשרת משחק גילדפורד.

הסיפור מוכר ואהוב; קבוצה של חיות יער (רטי, חפרפר וגרגרן) מנסה להשאיר את חברם מר קרפד מחוץ לצרות ורחוק מהתשוקה הלא מוסברת שלו לרכבים ממונעים. הסיפור עוקב אחר מר קרפד כשהוא מנסה להתחמק מצרות ולעזור לקבוצתו להגן על ביתם מפני כנופיית חמוסים מרושעים.

הסיפור מחמם לב כמו שאתם אולי זוכרים, עם כמה דמויות מקסימות ורגעים מתוקים. דינמיקה מעניינת חדשה היא שבגרסה זו, הסיפור 'נקרא' לשני ילדים קטנים על ידי הוריהם. זה אולי היה קריצה חמודה לדרך שבה הסופר של הספר קנת גרהם פיתח את הדמויות על ידי קריאתן לבנו הצעיר לפני מאה שנה. זה היה אמצעי חכם ועבד היטב בדרך כלל, אף כי חלק מהדיאלוג בין המשפחה היה מעט טיפשי לפעמים.

התלבושות של ג'יימי אטל היו מרשימות; ההפקה נמנעה מתלבושות תחפושת ססגוניות. במקום זאת, היו מגוון חליפות סטיליזציה; חפרפר היה לבוש בסרבלים וכובע מגן, רטי נראה כמו תלמיד ציבורי המשחק קריקט, ומלך החמוסים היה רוקר גלאם גבוה בתכלית. הבמה הייתה גם יצירתית ומעניינת; השחקנים שימשו לבניית רכבים, חלונות ומבנים, וזה עבד להפליא. שיתוף פעולה בבימוי עם לורה וסטון, המגיעה מרקע בכוריאוגרפיה, וכתוצאה מכך התנועות על הבמה היו מאוד חזקות, עם כל חיה שהייתה לה הליכה וסימני פיזי קוצניים משלה.

זה היה יצירה אידיאלית להפקת סטודנטים; כל השחקנים קיבלו תפקידים בולטים, כשמספר מהם שיחקו אפילו שש או שבע תפקידים כל אחד בצורה מאוד מוצלחת. שניים מהכוכבים במיוחד התבלטו – אלכס אפלבי היה רטי מושלם, עם נוכחות אוהדת למדי וביצועים מלאים בהתלהבות מדבקת. קרלה ברייסון הייתה חיננית ורגשית באותה מידה כחפרפר, עם נאומה הקטן על חשיבות הבית שנגע ללב. הם היו שניהם נהדרים, ואפילו שמעולם לא ראיתי את ההפקה על הבמה לפני כן, הם תפסו במדויק איך דמיינתי את הדמויות נראות, נשמעות ומתקשרות.

למרות שהאנסמבל כולו היה מצוין, גרפיד אוונס גם הוא תפס את העין כשחקן מאוד מוכשר. נוסף על כך, היה אבא נאמן, והוא גם היה מאוד משעשע כג'רלד, הסוס המיואש והפסיכוטי מעט. מר קרפד של אוליבר סקוט היה מעניין; זה היה ביצוע מלא באומץ ואנרגיה אך היה מעט מוגזם לדעתי, כשלפעמים עוצמה התגברה על ההעמקה לדמות. על אף זאת, חשבתי לעיתים קרובות שמר קרפד כולל את חלקי הדיאלוג הפחות חזקים במחזה; בדיחה מסוימת על כך שהוא 'שמנמן' חזרה על עצמה שבע פעמים במהלך ההצגה. – מספר בדיחות חוזרות נוספות גם הרגישו חסרות עוקץ.

בסך הכול, 'הרוח בערבי הנחל' הוא ערב מהנה, עם רגעים יצירתיים והופעות מצוינות מצוות צעיר ומוכשר. תשכחו מ'וולף הול', 'אולם קרפד' הוא המקום להיות בו בימים הקרובים.

תמונות: ג'וליאן ברוטון

'הרוח בערבי הנחל' מציגה עד ה-15 באוגוסט 2015 בתיאטרון ווטרלו איסט