ביקורת: כשחצות מגיע, תיאטרון Drayton Arms Pub ✭✭✭

הצוות של היוצרים של When Midnight Strikes. תמונה: Thomas Scurr When Midnight Strikes

תיאטרון הפאב Drayton Arms

24 באוקטובר 2017

הזמינו כרטיסים

צ'ארלס מילר וקווין המונד הם אחד מצוותי הכתיבה המוזיקליים הפוריים והיצירתיים ביותר בבריטניה, ובכל זאת הם עדיין יחסית לא מוכרים לציבור הרחב. תהייה מדוע זה כך: שיריהם מעובדים במיומנות, מלודיים מאוד וזכירים. וודאי שזה אמור להשפיע יותר. במשך שנים רבות, עבודתם הוזמנה על ידי בתי ספר לדרמה מובילים, והופעות הוכנו בהתאם לצרכים של חברות המעוניינות להפיק סיפורים מגוונים עם הרבה תפקידים, שכל אחד מקבל ייצוג טוב עם חומר סולו כמו גם תערובת טובה של דואטים, טריו, רביעיות, אנסמבלים ומקהלות.

כמובן, קשה מאוד לחזות מה יתפוס את הדמיון הציבורי, אבל במקרה של עבודתם, התשובה עשויה להיות בבחירת הסיפור ובטבע הספר, גרסה מדוללת של 'Company'. האמונד כותב דיאלוג חד ומדויק שבו שנינות קשה ומלאכת מילים יצירתית מפוזרים בשיחה בצורה מושכת ומרתקת. עם זאת, הוא אינו מספק כאן את תחושת העניין הדרמטית הנדרשת, או תובנות עמוקות יותר לגבי הדמות האנושית, והתוצאה היא שלמרות השפע העצום של המספרים המצוינים, לבסוף אין הרבה מה לשמור על ההצגה צפה. כאשר אנו מגיעים לסוף זמן ההצגה, היא צוללת מתחת לרמת העניין שלנו ואנו מתאמצים לזכור כל נקודה מרכזית. זהו חבל עצום. שירים בפסקול זה, כמו 'I never learned to type', הפכו - בצדק - למפורסמים ברחבי העולם. אבל, כמו רבים מגדולי כותבי השירים לפניה - הגרשווינים, רוג'רס והארט, קרן והמרשטיין - שיריהם נראים לעתים קרובות טוב יותר מהעלילות שאליהן הם מחוברים.

הצוות של When Midnight Strikes. תמונה: Thomas Scurr

בלי להתייאש, חברות קצה נועזות מחזירות את המופעים שלהם, וכאן אנו זוכים לעוד הצגה של העבודה שהתרחשה סביב פניה של המילניום, ניתנת בצורה אופנתית על ידי MKEC Productions במושב הבית שלהם, תיאטרון הפאב Drayton Arms המקסים. ויקטוריה פרנסיס מעניקה עיצוב סט יוקרתי מאוד, המעורר דירה מנהטנית שיקית עם נוף מרהיב של קו הרקיע הידוע (באדיבות פאנל תצוגה דיגיטלי שמסובסד בנדיבות, שנותן להפקה מידה ניכרת של יופי, הקרנות של J Mark Pim). הקבוצה, מאובזרת בצורה מושלמת על ידי מעצבת תלבושות לא מזוהה - האם הם הכינו את כל התלבושות בעצמם? - משתלבת בעולם הזה ככפפה על היד. המפיק מרק קלי גם מביים, אבל חיסרון העלילה אינו עושה לו טובות ולעיתים נדמה שהוא לא יודע מה לעשות עם במת המלאה באורחי מסיבה, שנראים יותר סטטיים מאשר דינאמיים; גם כאן לא נראה שיש כוריאוגרף מוסמך ויתכן שהחברה הזו תרצה לתקן את החוסר הזה בהופעות עתידיות: המספרים המוזיקליים הללו באמת זקוקים להופעות מומחיות - מעט תנועת בסיסית אינה מספיקה כדי לעשות להם צדק (עוזר במאי הוא כריסטיאן בולן).

מצד שני, הלהקה, אוליי ריו על הקלידים עם דומיניק ויל על הצ'לו, משתלבים עם הסט בצורה יוצאת דופן, אך הבימוי לא משלב אותם מספיק - שוב, זהו תחום שעלול לדרוש חשיבה מוקדמת נוספת. התאורה מתפקדת היטב וזה אולי בזכות הטכנוק מסדרת של אנדי היל.

הצוות של When Midnight Strikes. תמונה: Thomas Scurr

אך להפניית ההצלה אנו נפנה לביצוע של המספרים המוזיקליים הרבים, אף כי נראה כי ההצגה חסרה מספר פתיחה: ההצגה מתחילה עם דיאלוג מתמשך שלא משרת מטרה פרט להבאת אנשים לבמה. המפיקה אליזבת צ'דוויץ' תפקיד עצמה בתפקיד הראשי של ג'ניפר ווסט, והיא מרגישה הכי בנוח ברמה הגבוהה של המספרים שלה. אי אפשר שלא להרגיש שהופעתה תהיה חזקה יותר אם זוג עיניים נוספות היו מצטרפות לה להנחות אותה לבצע יותר תחושת מעבר בולטת. סיימון בר, מצדו, מקטין את השפעת המספרים המוזיקליים שלו ובוחר לצמוח יותר באמצעות המשחק של תפקידו, והוא נראה מאוד משכנע: לאחר שראיתי אותו בכמה תפקידים כעת, נראה שהוא מתפתח בדרך מבטיחה ואני לא אתפלא לראות את הקריירה שלו נוטלת כמה פניות מעניינות בעתיד.

משאר הצוות, ויקטוריה ג'ורג' משתתפת זואי מתאים, ג'יימס דאנגרפילד הוא גרג וסט נמרץ, סטפני לייס היא ניקול הולם מתאימה, אנדרו טרולוק הוא אדוארד מתואם היטב, מרשה סומרפורד היא רייצ'ל פייסית וקלי עצמו מגיש ברדלי פואיסד ומתוקמר, יחד עם טווילה של ג'ורג'ינה ניקולס שמסייעת לדברים להתקדם, ומתיו בויד כאלכס יציב והשכנה הפיירסומית מורי'אל, מרוככת על ידי רוח השנה החדשה והחידוש, בידיים המנוסות של ויקטוריה וודינגטון. ההצגה הייתה מעוטרת בצורה בלתי נשכחת ויפה במיוחד על ידי אלי נאן כמשרתת הקבועה, ג'וזפינה, שמזכירה לנו שהחברה הזו, מעל לכל, עוסקת במתן הזדמנות לכישרון חדש להתנסות ולהתפלג ברפרטואר לא מוכר.

בסך הכל, זה כיף מאוד, ונוצה משמעותית בכובע שעל חברה שאפתנית שקשה לה מאוד לעשות מעבר מוצלח יותר בין דרמה לבחירת קריירה בתעשייה. MKEC Productions כבר הוכיחו את עצמם כמומחים התחום, כשהם עובדים עם חומרים חזקים. כשהנושאים הנבחרים שלהם פחות בטוחים, אז יש להם את העבודה לחתוך עבורם: יתכן שבעתיד הם ירצו להוסיף כמה יצירתיות נוספות כדי לעזור לחזק את האפקטיביות הכוללת שלהם. אני חושב שהם מוכנים לעשות זאת עכשיו.

רצות עד 12 בנובמבר

הזמינו כרטיסים ל - When Midnight Strikes