סקירה: אודרה מקדונלד בקונצרט, תיאטרון לסטר סקוור ✭✭✭✭✭

אודרה מקדונלד. צילום: אוטום דה ווילד אודרה מקדונלד בקונצרט

תיאטרון לסטר סקוור

יום רביעי, ה-12 באפריל 2017

חמישה כוכבים

הזמינו כרטיסים

לא עבר כל כך הרבה זמן מאז שהיא, הדיווה הגדולה של ברודווי, גרמה לקהל להיסחף באולם הקטן המוסתר ברחוב צדדי ממש ליד הכיכר העמוסה ביותר של ווסט אנד, והנה היא שוב כאן, עם מגורים קצרים וידידים ישנים וניו יורקים, סת' רודצקי הבלתי ניתן להחלפה, בפסנתר ושואל (רוב) השאלות בצורת הצגה נינוחה, בלתי מתוכננת, בין הקטעים המוזיקליים.

אחרי פתיחת מסך מרשימה של 'When Did I Fall In Love?', הבנו במהרה שמיס מקדונלד לא הגיעה לבד. הפמלייה מאחורי הקלעים כללה את ילדה, בת שש עשרה ותינוקת בת חמישה חודשים בלבד. רודצקי ומקדונלד מכירים מאז ימי הלימודים שלהם, ויש ביניהם קשר נינוח ומוכר, מפגש של מחשבות כמו גם נפשות יצירתיות, שיוצר דיונים פתוחים, כנים וחופשיים במיוחד על כל נושא שעולה בשיחות הלא מתוכננות והבלתי מסודרות האלה. כל ערב יציע תוכניות שונות של רפרטואר אקלקטי ופראי... ודיבורים.

'I Won't Mind' המקסים של ג'ף בלומנקראנז היה הבא, והסטייה המעטה הזו אישרה את יכולתה של מקדונלד לחלוץ חומרים חדשים ולהפוך אותם לשלה. הכל, כמובן, בשלב כלשהו, היה חדש והיא הוציאה צלילים רעננים ומרגשים לא פחות מהסטנדרט הישן (עם חיבור חזק לבריטניה) 'I Could Have Danced All Night', שבו הקהל גויס כ-מקהלה – פינוק מיוחד לכל מעריצי אודרה, שיכולים עכשיו לומר בכנות מלאה שהם עבדו איתה בווסט אנד. לא נעצרה בזה, אודרה ניצלה את ההזדמנות לאבחן כישרונות, וכולנו הוצגנו לזמרת הראשית מ-'The Restless Breed' (שמכסים את 'Journey' בין היתר), שישבה – ושרה – מקדימה.

קהל המלא אז קיבל מנה שלמה של 'I'll Give You The Moon And The Stars' של ג'ייסון רוברט בראון מתוך 'Songs For A New World'. אודרה סיפרה את הסיפור בחמלה וכנות, אך – שוב – לא היה אפשר לחמוק מהתחושה שמסתננת ש-JRB פשוט לא כל כך אוהב נשים. נדמה שהוא מיועד להיות שטנדברג של כותבי השירים לתיאטרון מוזיקלי, שמשאיר תמיד טעם מריר קל בפה.

רעננות מהחומציות הזו הגיעה בצורת שני שירים של גבריאל קהאן מתוך 'Craig's List Lieder': שנונים, חכמים ומעודנים ואסור לקחת אותם ברצינות כלל. הם נבנו לכדי החזקה של הבמה 'The Glamorous Life' מתוך 'A Little Night Music', ואז עוד זונדהיים (כפי שסת' הצביע בעיני רוחו, צולם לאחרונה בלונדון), 'Time To Leave The Woods'. ואז עברנו לגרסה מבריקה – דרך חִברוּת חיבה של 'לישה' – של 'Maybe This Time', שבה שוב מקדונלד הצליחה לטבוע אותה מחדש לגמרי, במיוחד עם הקריאה הנמרצת של ייאוש שהשמרה לאותו התו האחרון.

האינטליגנציה והחיסכון באומנותה כנראה נולדו מוקדם, כפי שגילינו כאשר היא שחזרה את הרגעים הסגירה של ניצחונה המוקדם, 'הנזל וגרטל', שהוצגה כאשר הייתה שחקנית מנוסה של כיתה ד': תמונה את הסצינה, המכשפה הרעה (ברור שזהו החלק הכי טוב בהצגה ומחייבת את אודרה שלנו), לאחר שהיא נשלחה לתוך התנור, מצליחה – דרך מי יודע אילו קסמים – לחזור לחיים ומתייצבת מחדש על הבמה כדי לשיר את השיר המסיים של ההצגה, 'הם אומרים שאהבה היא נהר'. היא אפילו שחזרה חלק מהאינטונציה וההבעה האמיתיים שהיא השתמשה בהם בלילה הבלתי נשכח ההוא. ברור שהיא מתאימה לכוכב עתידי!

לאחר מכן, קיבלנו עוד בן משפחה: כשהיא החליפה את המטפל בילדים אחורי הקלעים, עלה לבמה גם בעלה, וויל סווינסון, שנתן לנו 'I Am The Pirate King' קצר אך חביב שוב, לפני שהיא חזרה והם ביצעו דואט נפלא של 'You Don't Bring Me Flowers'. אז מר סווינסון יצא בשקט, להשאיר את אודרה איתנו וביצוע מפואר של יצירה של כותב חדש נוסף שהיא תומכת בו, 'I'll Be There' הנפלא של אדם גוון. זה היה השיר המסיים שלה. עם זאת, רודצקי שכנע אותה לבצע הדרן ובמחווה למזג האוויר היפה לאחרונה, ואולי גם בהשפעת הזכרתה ש'לישה' היא בתו ה'סנדקית של איירה גרשווין', קיבלנו 'Summertime', מלא בברק האופראי העשיר של קול ששומעים פעם, לא שוכחים לעולם. משחק, סט ומחשט לאודרה מקדונלד.

אם אתם יכולים להשיג כרטיס להופעות הנותרות, עשו זאת. אם לא, היא תהיה בווינדהאם כ'ליידי דיי' ביוני. מושלם.

הזמינו כרטיסים לאודרה מקדונלד בקונצרט

הזמינו כרטיסים לאודרה ב'ליידי דיי באמרסונס בר וגריל'