סקירה: אירופה, תיאטרון לידס ✭✭✭✭

ג'ונתן הול סוקר את המחזה "אירופה" מאת דיוויד גריג שמוצג כעת ב-Leeds Playhouse.

ללד בריאנט (בילי), דן פאר (ברלין) ואלכס נובאק (סוס) במחזה 'אירופה'. צילום: דה אוטר ריצ'רד אירופה

Leeds Playhouse

4 כוכבים

הזמנה כעת

עיירת גבול מרוחקת - מעט יותר ממפעל, תחנה ומועדון. הזאבים משוטטים ביערות האורנים הסובבים את המקום, אך הולכים ומתקרבים אל העיירה. המפעל עובר תהליך רציונליזציה של כוח העבודה ואפילו התחנה נסגרת; בקרוב הרכבות מאמסטרדם, ורשה וברלין ירעמו מבלי לעצור והכבישים והריבועים יתמלאו באשפה כשחיי ותקוות תושבי העיירה יתדרדרו למחסור ופחד.  סקירה מ-2007 של הדרמה מ-1994 מאת דיוויד הרוואר שנכתבה בתגובה למלחמת הבלקן טענה שהמחזה לא איבד מהרלוונטיות שלו; לצערי אלו היו בדיוק המחשבות שלי כשראיתי את ההתחדשות האנרגטית הזו ב-Leeds Playhouse. רבים מהנושאים במחזה - קריסה כלכלית, עמדות כלפי פליטים - מוצאים הד לא נעים בכותרות החדשות הנוכחיות שמנוהלים על ידי סוריה, דונלד טראמפ וברקזיט.

ג'ו מוסלי (קטיה) ורוברט פיקוונס (סבה) במחזה 'אירופה'. צילום: דה אוטר ריצ'רד

הוויכוחים והרעינות מופנים לתוך אוסף אקלקטי של דמויות; האב והבת המגורשים שראו את עיירתם שלהם מתדרדרת לדעיכה ואנרכיה, ופועלי המפעל, מנושלים ונידחים על ידי 'רציונליזציה'. ישנו הנוכל המקומי שהצליח בעסקיו במטבעות ודרכונים והנערה שצופה בתוכניות חופשה, מביטה על המסילות וחולמת על חיים שמעבר. כולם תחת השגחת המנהל התחנה האובססיבי לחוקים המנסה נואשות לאכוף חוקים שכבר אינם רלוונטיים ולעשות היגיון מלוז שאינו חל עוד.

זהו מחזה של רעיונות, רעיונות רלוונטיים זועמים. במחצית הראשונה של המחזה הרעיונות נטו לשלוט על הדמויות; רק בחלק השני לדעתי כשהמחזה באמת התלקח – כמו התחנה הראויה – וראינו את ההשפעה האכזרית המלאה של הקונספטים על הדמויות כשהתגובה גילתה תוצאה מרתיעה; תוצאות שהן בהחלט אמינות בבריטניה של 2018.

דארן קופאן (מרוקו) וג'ו מוסלי (קטיה) במחזה 'אירופה'. צילום: דה אוטר ריצ'רד

האופי הייחודי של המחזה הזה הופך אותו למושלם עבור החלל הממותג החדש של Leeds Playhouse; הלבנים, הבטון והפלדה של התיאטרון הזמני משתלבים ללא קושי בדלתות המרופטות והמסילות החלודות של התפאורה של אמנדה סטודלי.

הסיפור מוגש על ידי צוות חזק ומחויב; בולט הוא דן פאר כפועל מפעל מבולבל וזועם שנבגד הן פוליטית והן רגשית, וג'ו מוסלי כפליטה הצינית שמוכנה להסתיר את עצמה, את האידיאלים שלה ואת הרגשות שלה, לעשות כל מה שצריך כדי לשרוד. אלכס נובאק במיוחד מצמרר כאדם שעושה את המסע מהטוב לב ורקידשות לרוצח בצורה כל כך אפשרית, ובכך מדגים כמה דק הוא הקו בין סדר ואנרכיה.

רוברט פיקוונס (סבה) וג'ו אלסי (פרט) במחזה 'אירופה'. צילום: דה אוטר ריצ'רד

הבימוי האנרגטי של ג'יימס ברינינג מניע את התסריט המורכב והמדהים של גריג ומצליח להחדיר למרחקי טענות אידיאולוגיה מורחבות מנוע דרמטי, שנלחם נגד כל עצירה של הטקסט.

החזרה הביתה מהערב וצפיית חדשות שנשלטות על ידי ברקזיט גרמה לי לרצות שאנשים רבים יותר יהיו מוכנים לכבות תוכניות כמו 'אי האהבה' ולהתמודד עם סוגיות עכשוויות ואידיאלים כפי שדיוויד גריג עשה זאת ב-1994.

עד 3 בנובמבר 2018

הזמינו עכשיו ל'אירופה'