סקירה: סופים שמחים, תיאטרון ארקולה ✭

גיליאן קירקפטריק, קארן ארצ'ר, אנדריאה מילר ותיאה ביילוולד (צילום על ידי פירס פולי) סופים שמחים

תיאטרון ארקולה

10 בפברואר 2015

כוכב אחד

אנחנו במחלקת טיפולים לסרטן. ישנם ארבעה מטופלים, כל אחד עובר טיפול כימותראפי. אחת מהן נולדה באושוויץ והיא נחושה לא לתת לסרטן לנצח. אחת, אישה אדוקה ואם, לומדת להיות שופטת רבנית ומתפללת לישועה. אחת רואה בסרטן מתנה, סוג של הזדמנות להתעורר, ליהנות מהרגע ולחיות את החיים במלואם, מתנה המחברת בין הורה לילד ומבטיחה טיפול ואהבה. אחת היא שחקנית.

היא מחליטה, אחרי ההפסקה למעשה, שהיא לא רוצה לעבור את הכימותראפיה; היא רוצה להיות עצמאית, לרקוד בחתונת בתה בעוד שבועיים ולהינות מאיכות חיים שתשלל ממנה אם תמשיך בטיפול המתיש. הרופא שלה מתווכח איתה, מנסה לשכנע אותה. הוא שואל אותה, בכעס מסוים, האם היא מדמיינת ש-57 בתולים גברים ימתינו לה בשמיים. ברגע המצחיק ביותר של המחזה, היא עונה "57 בתולים גברים זה רעיון גיהנום בשבילי".

זו "סופים שמחים", המוצגת כמחזמר חדש, ומוצגת כעת כאולפן אחד בתיאטרון ארקולה. נכתב על ידי ענת גוב, מחזאית ישראלית עטורת פרסים, מתואר כ"פנטסיה קומית-מוזיקלית על נושא שאנשים לא מדברים עליו". התוכנית שותקת על מי שאחראי לתרגום הטקסטים והמילים, אך נראה שאכן קרה כאן נזק גדול בתרגום. לדוגמה, הנה מילות שיר אמתיות:

"אתה עשוי להרגיש קצת מרמור,

כשאתה מוצא גוש קטן."

אכן.

זה לא מחזמר; זה מחזה עם כמה קטעים עלובים ופסטישיים. זה גם לא פנטסיה גדולה, אף על פי שישנם שני רצפים פנטזיים מוזרים: אחד מהם כולל רופא שמצטייר כיהיר וגאה, השני כולל את הסרטן, מצויד בצבתות סרטנים באזכור אסטרולוגי מוזר, כרקדן לטינו. שני הרצפים מרתקים - ולא בגלל המבצעים או הכוריאוגרפיה (חורדי גויטרט).

בתוכנית, גוב מצוטטת באומרה: "אני בעיקר רוצה לדון בנושא - להגיד את המילה 'סרטן' בלי לפחד... אני מקווה שאנשים יעזבו את ההצגה הזו קצת פחות מפחדים מפני הסרטן ומהמוות בכלל. היא מעלה שאלות על מהות החיים והאם אתה מוכן לחיות בכל מחיר".

ההפקה הזו, עם זאת, מעלה שאלות על מהות תיאטרון והאם אתה מוכן לשבת בהצגה מביכה ובינונית בכל מחיר. ועוד עונה עליהן.

כפי שתורגם, החומר כאן חסר בצורה רצינית. רוב המערכה הראשונה חסרת תועלת ולא מעניינת. אם היה נערך בצורה מחושבת והיה מתגבש ליצירה של 70 דקות, המסע האיטי הזה דרך המחלקה לסרטן אולי היה עובד עם הכוונות המוצהרות של המחברת. המערכה השנייה מכילה חומר מעניין כאשר השחקנית מנסה לשכנע את יושבי המחלקה והצוות הרפואי שהיא לא משוגעת, שהכימותראפיה אינה הדרך שהיא בוחרת לפגוש את האל שלה. נידונים נושאים קשהים, כולל האופן שבו פחד ממבטחים ותביעות משפטיות משפיע על אופן מתן שירותי הרפואה.

אפשר לראות שהאיש הסרטן הרקדן יכול בקלות לרקוד טנגו עם כל אחד מארבעת המטופלים, אולי גם עם הצוות, כדרך חכמה להראות כיצד חייהם נפגעו על ידי המחלה. היסודות הפנטסטיים יכולים להניע את הנרטיב בצורה נבונה יותר. כנראה בלי צבתות סרטנים.

אך כפי שזו עומדת, היצירה מסתובבת ורק לעיתים רחוקות מראה סימני עניין או חיים.

הבמאי גיא רטלוק חייב לשאת באחריות כאן. בתוכנית, רטלוק משתאה תלמידומניק על ה"חכמה ושנינות" שמבססים את הטקסט, אבל ההפקה שלו חסרת שניהם ולא מאירה או מפנה כל מה שהוא רואה על הנייר. פנטזיה מדכאת לא מציעה הנאה או תובנה.

הרעיון של גוב - פנטזיית מחזמר מתעמתת המתמודדת עם המציאות של סרטן, טיפול בסרטן ותגובות אנושיות לשני אלו - מעורר השראה. במערכה השנייה של "סופים שמחים" ישנם ניצוצות של אמת, כאב ותובנה שגוב, שנפטרה מסרטן בשנת 2012, הביאה למיזמה.

אם "סופים שמחים" מתכוון להסתיים בסוף שמח, הוא צריך מומחה דרמתורגי עבור התרגום הזה. ה-NHS צריך לממן זאת, משום שאם הרעיון של גוב היה מעניק חיים פוטנטים, הוא היה צפייה מרתקת וחשובה.

"סופים שמחים" נמשכת עד ה-7 במרץ 2015. בקר באתר תיאטרון ארקולה.