מאז 1999

חדשות וביקורות אמינות

26

שנים

הטוב ביותר בתיאטרון הבריטי

כרטיסים רשמיים

בחרו את המושבים שלכם

מאז 1999

חדשות וביקורות אמינות

26

שנים

הטוב ביותר בתיאטרון הבריטי

כרטיסים רשמיים

בחרו את המושבים שלכם

  • מאז 1999

    חדשות וביקורות אמינות

  • 26

    שנים

    הטוב ביותר בתיאטרון הבריטי

  • כרטיסים רשמיים

  • בחרו את המושבים שלכם

חדשות

סקירה: בלגן, תיאטרון אלבני ✭✭✭✭

פורסם ב

מאת

מאמר מערכת

Share

בלאגן

תיאטרון אלבני

20 במאי 2015

4 כוכבים

ביקורת מאת ג'יימס גארדן

"Mess" של קרוליין הורטון היא ככל הנראה התיאור הכי כן של הפרעת אכילה שניתן למצוא על הבמה. המופע, שנבנה ומבוצע על ידי האנה בויד, סייריול דייוויס וקרוליין הורטון שמובילה את הדרמה, משתמש בכמות משמעותית של קומדיה ושבירת הקיר הרביעי כדי להרגיע את הקהל.

יש כאן מכשיר חינני שבו ג'וזפין, אותה משחקת הורטון, מסבירה שזוהי "לא ההפקה האמיתית" ו"כשיוצגו ההפקה האמיתית, זה מה שיקרה", כדי לקרב את הקהל. זה יוצר תחושת פשטות שמתאימה לגמרי ליצירה. תמיד טמונה סכנה ביצירה שבה המחזאי גם משחק, ולכן היצירה עלולה ללקות במשהו, רק בשל חוסר בזוגות עיניים נוספות, אך זה לא המקרה כאן. הורטון מאכלסת את עולמה באופן יפהפה, תחת הבימוי המצויין של אלכס סוויפט. משחקת דמות עם הפרעת אכילה, שזהו דבר שהיו עלולים לרצות להתעלם ממנו, הורטון במקום זה דורשת את תשומת לבנו, גם כשההופעה שלה נשארת שברירית.

בוריס, חבר קרוב של ג'וזפין, מגולם על ידי המקסימה האנה בויד, שבירת מגדר מכוונת שיוצרת דווקא קרבה גדולה יותר לקהל, על אף התחושה הראשונית המנכרת. בויד מביעה תחושת פלא כמו שדרני טלוויזיה לילדים, והיא נושאת את האווירה הזו עד הסוף בקלות ובשליטה מוחלטת.

המוזיקה המקורית והשירים המבוצעים על ידי סייריול דייוויס, בתור הדמות שלו, סיסטאהל, הם יעילים במיוחד. ג'וזפין וסיסטאהל נלחמים לכל אורך ההצגה על בחירות אפקטים קוליים ואפילו שירים מסוימים שהוא "כותב" בשבילה, שהיא מוצאת כלא מספקים בסופו של דבר. אבל ברגעים המטא-תיאטרליים האלו כל שלוש הדמויות זורחות.

הטקסט יכול להיות דידקטי במיוחד לעיתים -- הר מלא של פוך ורוד עם מטרייה מסומן באופן ברור כתצוגה חזותית של המחלה של ג'וזפין, אבל גם עם השילוט הברור הזה, ההשפעה הרגשית של לראות את קרוליין הורטון מתחבאת בראשו עם עיניים מוכות תדהמה יכולה להיות קורעת לב ממש.

נראה שיש לאחרונה מגמה של הצגות עם שלושה וארבעה שחקנים שבהם הדמויות מדברות במודעות לקהל, עם רמה של צניעות והומור כדי לספר סיפורים אינטימיים ואישיים במיוחד. ההצגה "Hiraeth" בתיאטרון סוהו עבדה בווריאציה דומה, בהצלחה רבה, כמו גם "Scarlet" בתיאטרון סאות'וורק. ייתכן שחוויית המטא-תיאטרלית הזו פופולרית כמכשיר מבני כי היא זולה, אבל ב"Mess", היא יעילה במיוחד. נקווה שזה יסייר עוד.

למידע נוסף על Mess באתר China Plate

שתפו את הכתבה:

שתפו את הכתבה:

קבלו את המיטב מתיאטרון בריטי ישירות לתיבת הדואר שלכם

היו הראשונים להגיע לכרטיסים הטובים ביותר, הצעות בלעדיות וחדשות אחרונות מווסט אנד.

אתם יכולים לבטל את המנוי בכל עת. מדיניות פרטיות

עקבו אחרינו