ביקורת: פורשיה קולאן, תיאטרון אולד רד ליון ✭✭

פורשיה קופלן

תיאטרון אולד רד ליון

1 במאי 2015

2 כוכבים

נבחן על ידי ג'יימס גרדן

כדי שמותחן יהפוך למותחן טוב, הוא חייב לבנות. חשבו כמה מעט אנחנו בעצם רואים את 'מלתעות' וכמה מפתיע זה כשאנחנו סוף סוף רואים אותו. או את החייזר ב'חייזר'. או, כדי להשתמש במחזה במה, כמה מאוחר במשחק אנחנו בעצם פוגשים את 'האישה בשחור'. ב'פורשיה קופלן', המוצגה כעת בתיאטרון אולד רד ליון, ישנו חוסר בסיסי של בנייה. כאשר בסצנה הפותחת, יש לך אישה, המגושמת על ידי סוזן סטנלי, מתפנקת בבטן בכאב קיצוני, עם הצלילים הפגועים והרועמים של קונצ'רטו הצ'לו של דבוז'אק, הנחשב לאחד הפיסגאים של קונצ'רטי צ'לו על ידי מוזיקולוגים רבים, קשה מאוד לבנות מהעצמה הזו.

והפקה זו אינה מצליחה בזה. הבנייה לקראת הגילוי הגדול של התסריט פשוט אינה בנייה כלל כי כולם על הבמה כבר נמצאים בנקודה הקיצונית שלהם מההתחלה, אולי פרט לבעלה של פורשיה קופלן, המגולם באופן יוצא מן הכלל על ידי בן מולרן. בסוזן סטנלי היו הפקות אחרות בהן היא הראתה טווח גדול, אך בזה, וביחס לביצועים האחרים שנראים קפואים ביותר, זה נראה כמו בחירה בימוי, מאת ברונא לגן, בניגוד לבחירה של כל שחקן יחיד.

באמת שאין שום דבר רע באף בחירה של ביצוע יחיד—כל שחקן יצר דמות תלת ממדית בצורה מעולה עם תזמון קומדי מצוין. אבל האנרגיה של היצירה כולה פשוט עומדת בבצע, אירוני בהתחשב ברמזים לנהר המתנגשים בתוך התסריט של מרינה קאר.

דוגמה לזה היא הרוח ששרה את המנגינה המפורסמת, 'היא עברה דרך השוק', מה שנראה כמו כל חמש דקות. הפעימה הזו מרגישה זהה כל פעם שהיא קורית, שזה בעיה בבימוי, יותר מכל דבר אחר. אם מתכוונים לחזור על רגע, יש להוסיף משהו כל פעם כדי להבנות. אז, בפעם הראשונה, זה עובד, אבל מה שנראה כמו הפעם ה-20 תוך פחות מ-90 דקות, זה כבר מעייף.

זוהי אכזבה, כי כל מי שעל הבמה נראה עושה את המיטב עם מה שניתן להם. אבל נראה שאין מנצח להנחות את הקונצ'רטו הזה לשיא הראוי.

'פורשיה קופלן' מוצגת עד 23 במאי 2015 בתיאטרון אולד רד ליון