סקירה: הפסנתרנית של ווילסדן ליין, תיאטרון סנט ג'יימס ✭✭✭✭✭

הפסנתרנית של ווילזדן ליין

תיאטרון סנט ג'יימס

13 בספטמבר 2016

5 כוכבים

הזמנת כרטיסים אם היה טיפ אחד שהייתי יכולה לתת, במבט לאחור, ל'אני' שעמדה בפתחי תיאטרון סנט ג'יימס לפני הכניסה, זה היה: 'מהר - קנה טישו. השרוול של הקרדיגן שלך לא יספיק.' יצירה אינטימית ומרשימה להפליא, 'הפסנתרנית של ווילזדן ליין' של הרשי פלדר ומונה גולבק היא ללא ספק אחת מהיצירות התיאטרליות המרגשות והטובות ביותר שחוויתי. גולבק, במופע חד-אישי, מספרת את הסיפור האמיתי של אמה, ליסה ג'ורה, פסנתרנית שאפתנית שגורשה מווינה לבריטניה כפליטה יהודיה על ידי רשת 'קינדרטרנספורט' - תוכנית הצלה שהעבירה 9,354 ילדים לחוף מבטחים עם פרוץ מלחמת העולם השנייה.

ליסה ג'ורה היא נערה תמימה שחיה בין אנטישמיות גוברת, שחולמת, ביום אחד, לנגן בפסנתר באולם הקונצרטים של מוזיקווריין בווינה. במשחק קלפים, אביה של ליסה זוכה בכרטיס בודד ל'קינדרטרנספורט', ומאלץ את הוריה לבחור אחד מילדיהם לשלוח להצלה. כך, ליסה נאלצת להיפרד ממשפחתה אך למרות עתיד לא ודאי, אמה מעודדת אותה לשמר את כשרונה במוזיקה. עם נחישות מדהימה ותעוזה, ליסה מוצאת את עצמה בהוסטל של גברת כהן בווילזדן ליין בלונדון, ובזמן שהיא חוששת לרווחת משפחתה, היא מקיימת את הבטחתה לאמה ומגשימה את חלומה להיות פסנתרנית קונצרטים.

מסגרות גדולות, מוזהבות, מעטרות את הבמה ועיצוב ההקרנות של אנדרו וילדר ממלא אותן בתמונות של בני משפחת ג'ורה, חברים ומקומות שהיא מבקרת בהם בווינה ובבריטניה. קליפים של משפחות יהודיות שנקרעות ברחוב, גברים שנגררים מבתיהם וילדים חסרי ישע שנשלחים בתקווה נלהבת אל בטחה, מעצימים את המציאות והחוזק של הסיפור.

מונה גולבק היא מספרת סיפורים חמה ומרתקת, ולמרות שמדובר באמה, היא מספרת את הסיפור בצניעות מוחלטת ובחוסר אנוכיות. את הדמויות בחיי ליסה ג'ורה מעצים התסריט השובב והמרגש לעיתים של הרשי פלדר, לצד האפיון העדין של גולבק. האירועים המתוארים מלווים בקטעי מוזיקה מגראיג, בטהובן ודביוסי, בניגון חלק ורהוט על פסנתר כנף שחור על ידי גולבק עצמה, המציגה את כשרונה המדהים. כשגולבק יושבת אל הפסנתר בפעם האחרונה, לאחר שהיא משמיעה את המילים המסמרות האחרונות של המונולוג המרגש שלה בן ה-90 דקות, היא נמסרת לשירותה בתנועה השלישית השיאית של קונצ'רטו לפסנתר של גרייג בלה מינור (op. 18) ומנגנת בעוצמה כזו שהיא מוציאה את הנשימה ממך.

החלק מסופר ביופי ובפשטות, ללא אפקטים או אשליות נוספים: רק אישה אחת, הפסנתר שלה והסיפור - והייתי מחזיקה בכל מילה וכל צליל. ציפיתי לנשיפות מדי פעם ולרשרוש של טישו, אבל זה היה בין הביצועים של גולבק ל'סונאטה אור הירח' של בטהובן ו'קלייר דה לון' של דביסי כשהתמסרתי לבצבוץ קשרי הקיבה ולגוש המונח בגרוני ובכיתי - הבכי הנרעד בכתפיים.

בחזרתי לתיאטרון סנט ג'יימס אחרי סיום הרצה שלה מוקדם יותר השנה, היה לי מזל להשתתף במופע הגאלה של 'הפסנתרנית של ווילזדן ליין' לטובת הארגון 'World Jewish Relief', ופגשתי את מונה גולבק לאחר מכן, מצליח לגמגם כמה מילות תודה. יצירה תיאטרלית עזת רגש ומדהימה זו מתאימה מהותית להווה - סיפור שלא רק שייך לליסה ג'ורה ולכל הפליטים ממלחמות העבר, אלא גם לאלה שלוקחים אל הים כדי לברוח מהגבולות הסוריים והטורקיים, בתקווה למצוא חיים טובים יותר.

אמה של מונה גולבק הייתה מקור השראה עבורה, ומה שמשתרע כקו תחתון לסיפור הזה הוא קשר בין אם ובת בלתי ניתן לשבירה. כשצעדתי בדרך לחמימות ארמון באקינגהם לכיוון תחנת ויקטוריה כשהרגישתי כמעט מוצף, שיחזרתי בדמיוני דמות של ליסה ג'ורה היושבת אל הפסנתר, מנגנת מוזיקה יפה ומספרת את סיפורה לבתה של כמו יום אחד תהפוך ליצירת תיאטרון שנשפטה באכפתיות - וחשתי את הדחף הפתאומי לחבק את אמא שלי חזק.

ה'פסנתרנית של ווילזדן ליין' מופיעה בתיאטרון סנט ג'יימס עד 22 באוקטובר 2016.

הזמנת כרטיסים ל'הפסנתרנית של ווילזדן ליין'