חמישי של נוסטלגיה: נייג'ל ריצ'רדס

השבוע ב'ובאקטזר גונגי' נייג'ל ריצ'רדס מדבר עם שרה דיי על הקריירה שלו בתיאטרון המוזיקלי.

1) מה היה המופע הראשון שאי פעם עשית כשהיית ילד, ומה גרם לך להיכנס לעולם התיאטרון?

די מביך, נהגתי להעלות מופעים כשהייתי בן 6 עם אחותי הגדולה, והכרחתי את משפחתי לצפות בי שר 'Chim Chim Cheree'. מאוחר יותר רציתי פשוט להיות ה'Milky Bar Kid', אם עוד זוכרים את הפרסומת הזו.

2) מהו התהליך שלך בכל ערב כשאתה נכנס לדמות בהצגה? 

הכל תלוי באיזו נקודת התחלה מצאתי בחזרות: עם פנטום, זה היה הנשימה שלו, נשימה נמוכה, שקטה, של סותר, עם אדי ב'Blood Brothers' זה היה הדישה התמימה שלו, עם Floyd Collins זה היה תרגיל לפתיחת החזה שגרם לי להפוך לחקלאי האמריקאי הזה. לפעמים מצאתי יצירת אמנות שהעניקה לי השראה. לסנאטור ב'Hello Again' זו הייתה הציור הבודד ביותר של הופר.

3) איך שמרת על יצירתיות במהלך הסגר? התחלתי להרחיב אופקים לפני שנים ואני מלמד ומביים בכל העולם?

אני עושה המון זומים! כל כך הרבה משמעויות חדשות למילים במילון כמו 'סגר' ו'קורונה' ואני שמח ש'זום' היא אחת מהן. אני כותב את הספר שלי על ביצוע תיאטרון מוזיקלי וקורא כ-שני ספרים בשבוע כחלק מחקר והנאה. המדיטציה הצילה אותי. ולבסוף קניתי אופניים.

4) אתה גם מנהל אמנותי של חברת הפקה Shepperton Media. ספר לנו איך נכנסת ליצירת סרטים ומחזות מקוריים, ואילו פרויקטים אתה עובד עליהם עכשיו?

זהו הוכחה לקארמה. המלביש שלי מהתקופה ב'עלובי החיים' ב-1991 יצר קשר. מאז הוא התחיל לעבוד ב-BAFTA, ופתח חברת סרטים והיה צריך מנהל אמנותי. אנחנו עומדים להנפיק בבורסה בלונדון בתחילת השנה הבאה. אנחנו עובדים על שלושה מחזות חדשים: אחד מהם הוא מהומה, שילוב של Rue Paul's Drag Race ו-Austin Powers, והשניים האחרים הם מחזות 'רציניים' יוצאי דופן על הטבע של אמת, טוב, וכן, קארמה. אני גם מפיק את הסרט הראשון שלי, בכיכובה של שירלי הנדרסון.

5) למה תיאטרון חי כל כך חשוב לך, ולמה אתה הכי מצפה לחזרה שלו (אצבעות מצליבות) בשנה הבאה?

יש קסם בלתי ניתן להכחשה בתיאטרון. זה לא מקום פיזי - אני מתכוון - אם כל התיאטראות היו נשרפים לקרקע, תיאטרון עדיין היה קיים בכל פעם שאנחנו מתחלקים למספר סיפורים וקהל. עם זאת, התיאטרון הוא בעוצמתו המקסימלית כאשר רבים מתאגדים במקום מיועד, לשתף באירוע יחד, לדעת שאנחנו צוחקים ובוכים כאחד. כמה שאדם עשוי להרגיש בלתי חברתי כשמישהו לא לובש מסכה, אנחנו מין חברתי. אנחנו צריכים לדעת שאנחנו לא לבד. כל הדמויות הגדולות שלנו ב-MT רוצות להשתייך או למצוא את 'העצמי האותנטי' שלהם: אפלבה, מולאן, וסימבה, לפנטום. אני חושב שזה למה הדמויות ב-MT חזקות כל כך. אני יוצא לסיבוב הופעות בשנה הבאה במחזור משמעותי כך שאני בר מזל - יש לי עבודה לצפות לה.

6) מהו אחד הזיכרונות הטובים ביותר או המצחיקים ביותר שלך על הבמה? 

לשכוח את המילים שלי לגמרי ב'Martin Guerre' היה מצחיק אחרי האירוע. אה, ובפעם אחת שבה הכיתי את רותי הנשל כהפרימדונה ב'עלובי החיים' - הייתי בהפסקה של שבועיים בחופשה (בנסיגה עם אינדיאנים עם אנשי צפון אמריקאיים) וחזרתי ולא זכרתי אף מילה. רותי פשוט הסתכלה עלי בניסיון לא לצחוק כשדיברתי שטויות כלשהן!

7) אילו שלושה דברים תמיד נוכל למצוא בחדר ההלבשה שלך?

כמו קמעות מזל... דברים שעוזרים לך על הבמה... m&ms כחול... יש לי שיר יפה שנכתב על ידי סטיבן קלארק המנוח, שכתב את המילים ל'מרטין גאר', 'The Artists Way' של ג'וליה קמרון ותמונה של אבא שלי ביום ההולדת האחרון שלו.

8) מהו אלבום הקאסט האהוב עליך לשמוע עכשיו? 

'Warpaint' - זו יצירת מופת. גם 'Far from Heaven' - שניהם של פרנקל וקורי. גאונים!

9) אם החיים שלך היו מחזה מוזיקלי, איך הוא היה נקרא ולמה? 

שאלה קשה!! 'עכשיו והם', בגלל שזה האנשים שעשו אותי מי שאני.

10) איזה עצה היית נותן לכל הבוגרים החדשים - גם 2020 וגם הבאים ב-2021? 

תחזיקו מעמד! בכל פעם שיש תקופה שבה אנחנו נאלצים ללכת פנימה, גם פיזית וגם יצירתית, באירועים של מלחמה וסבל, היא נעקבת בהתפוצצות של רעיונות: של דרכים חדשות לחשוב באומנויות, במדעים ובחברה שלנו. אחרי שפעת ספרדית ב-1919, שנות העשרים היו התפוצצות של ג'אז, אומנויות, חקירה, חוסר פחד והמצאה. תהיה עוד התפוצצות של תיאטרון חדש, אומנות חדשה, מוזיקה חדשה. פשוט תהיו מוכנים.